על טפילים שמשתלטים על המוח

תארו לעצמכם שחיה כלשהי תיכנס למוח שלכם, תפעיל אותו כרצונה ובכך תשתלט עליכם ותגרום לכם להתנהג כמו שהיא רוצה בלי שתהיה לכם יכולת להתנגד. נשמע מוזר ומפחיד לחשוב על זה שחיה אחרת “תתפוס את ההגה” של המוח שלנו ותהפוך אותנו לזומבים. אבל למעשה זה קורה לא מעט בעולם הטבע.

ישנם טפילים שמסוגלים להיכנס למוח של החיות שאותן הם מדביקים (הפונדקאים), ולשנות את ההתנהגות שלהן לתועלתן האישית. הפונדקאים הן בדרך כלל חיות “פשוטות” כמו חרקים, אבל כמו שנראה בהמשך, גם אנחנו יכולים להיות בסכנה.

טפילים שונים פועלים בדרכים שונות על פונדקאים שונים, אבל המטרה הסופית של כולן משותפת: לנצל את המוח של הפונדקאי כדי לגרום לו להגיע לסביבה שיותר נוחה לטפיל. ישנה תולעת טפילית שמדביקה צרצרים ומיני חרקים שונים, חודרת אל המוח שלהם וגורמת להם להתאבד בטביעה! הצרצר המסכן שמוחו שולח אותו אל מותו, בעצם מאפשר לתולעים לחזור לסביבה המימית שבה הן מתרבות.

מקרים מוזרים יותר מתרחשים אצל טפילים שמדלגים בין מינים שונים של בעלי חיים. ישנה תולעת שטוחה מפורסמת שמשגשגת במערכת העיכול של בהמות אוכלות עשב. אולם לאחר שהתולעת מתרבה, הצאצאים יוצאים בצואה, וכעת הם צריכים למצוא שוב בהמה חדשה, והם עושים זאת בדרך קצת עקיפה: הם מדביקים חלזונות שאוכלים את הצואה, ומשם מוצאים את דרכם לנמלים ששואבות את הריר של החלזון. כדי להגיע חזרה למערכת העיכול של בהמה חדשה, התולעת חודרת למוח של הנמלה וגורמת לה להתנהגות יוצאת דופן: הנמלה נשלחת לעמוד על ראש גבעול עשב ולהצמד אליו כך שלא תיפול. כשבהמות מגיעות ללחך את העשב, הן אוכלות את הנמלה בטעות, ומחזירות את התולעים השמחות אל מערכת העיכול החמה והנעימה של הפונדקאי שלהן.

יש טפילים שמסוגלים לגרום לפונדקאים שלהם אפילו לטפל בצאצאים שלהם! כך למשל צרעה טפילית שתוקפת חיפושיות. הצרעה מטילה ביצים במערכת העיכול של החיפושית, הזחלים שבוקעים יוצאים בצואה, ומיד לאחר כך הופכים לגלמים, ומי ישמור על הגלמים שלא יפגעו? מסתבר שהחיפושית “דוגרת” עליהם ומגינה עליהם מסכנות. מה שכנראה גורם לה להתנהג כך הוא וירוס שהצרעה מחדירה לחיפושית יחד עם הביצים. הווירוס חודר למוח וגורם להתנהגות המוזרה. ייתכן שזה קורה בגלל הפגיעה בתאי העצב, אבל ייתכן גם שזו סוג של “התנהגות חולי” שהגוף יוצר בזמן שמערכת החיסון נלחמת בנגיף. בדיוק כמו שאנחנו מרגישים שממש לא בא לנו לקום מהמיטה כשאנחנו חולים, כך גם החיפושית.

טפילים שמשנים את פעילות המוח בדרך כלל תוקפים חרקים. כאמור, לאלה יש מוח פשוט יחסית לשלנו. אבל יש גם מי שתוקף בעלי חוליות, כאלה עם מוח מורכב בהרבה. רוב בעלי החתולים שבינכם כנראה שמעו על טוקסופלסמה גונדי. זהו טפיל חד תאי שתוקף חתולים. כמו התולעת השטוחה מהבהמות שעליה דיברנו קודם, גם לטוקסופלסמה יש פונדקאי ביניים. במקרה הנ”ל אלה בדרך כלל מכרסמים (כמו עכברים) או ציפורים. הטפיל חודר למוחם וגורם להם למגוון התנהגויות שמגדילות את סיכויי הטריפה שלהם על ידי חתולים, וכך הטוקסופלסמה חודרים בשמחה למעי של החתול.

מה בדיוק הטוקסופלסמה עושה במוח של הפונדקאי שלו שגורם להם להיטרף? עדיין לא ברור, אבל מחקרים הראו שהוא משנה את הפעילות של מגוון חומרים כימיים במוח, אחד מהם הוא הדופמין, שקשור בין היתר לחיזוקים חיוביים. השני הוא גאבא, שמשמש כמעכב להרבה תאי עצב, וידוע שכשהוא מופעל על האמיגדלה, האזור במוח שאחראי על רגשות כמו פחד, הוא פוגע בתחושת הפחד ולמידת הפחד. האם זה מה שגורם לעכברים להפסיק לפחד כשהם חשים חתולים בסביבה, וכך להיאכל? ייתכן שכן.

היום אנחנו יודעים שהטוקסופלסמה יכולה לחדור גם למוח האדם. למעשה, כ-30% מהאוכלוסיה נושאת את הטפיל. הרוב המוחלט לא מפתחים תסמינים מסוכנים. אבל אם אכן הטפיל משפיע על המוח של עכברים, האם זה אומר שהוא גם יכול לשנות את המוח שלנו? רמות גבוהות של דופמין, לדוגמה, מקושרות עם סכיזופרניה. אלא שנכון להיום אין תוצאות חד משמעיות בנושא. יש מחקרים שתומכים בטענה שנשאים של טוקסופלסמה נוטים לסבול יותר מחרדות ודיכאון, אבל יש גם מחקרים שמראים שאין קשר בין השניים. כמו הרבה דברים בעולם מדעי המוח, אנחנו עדיין לא יודעים מספיק.

יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על הדרך שבה הטפילים משתלטים על המוח של הפונדקאים שלהם. בעצם, מכיוון שהם מצליחים לשנות את ההתנהגות של הפונדקאי דרך המוח, הבנה של המנגנונים הללו יכולה לפתוח לנו צוהר חדש כדי להבין כיצד המוח מקבל החלטות, ואיך ההחלטות הללו גורמות לנו להתנהג בצורה מסוימת או באופן אחר. מה עוד נלמד על כך בהמשך? רק הזמן יספר.

אם מצאתם את התוכן מענין, אני מזמין אתכם לתמוך בבלוג בפטריאון, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון הטבות. לעוד פרטים לחצו כאן

הכתבה שלי פורסמה גם ב”דה מרקר”