אם גם אתם צפונים, ירושלמים או תושבי מצפה רמון, ואתם נהנים מהשלג שירד הלילה, אבל מצד שני מודעים לכך שהגשם עתיד לבוא במהלך היום ולקחת איתו את השלג, אל תגידו “אוף איזו באסה, השלג נמס”, משום שהגשם לא ממיס את השלג, הוא גורם לו להפשיר. בואו נעשה סדר:
כאשר חומר מוצק מתחמם והופך בכך לנוזל, כמו שקורה לשלג כשהטמפרטורה עולה, או כשהוא נפגש עם מים במצב נוזל (שהם מוליכי חום מעולים, כמו שאתם בטח מרגישים בכל פעם שאתם יוצאים רטובים מהמקלחת וקופאים מקור), הוא עובר תהליך שנקרא התכה. להתכה של שלג או קרח למים נוזליים יש שם מיוחד בעברית והיא נקראת הפשרה.
לעומת זאת, המסה היא תהליך אחר לגמרי, כשאתם מערבבים סוכר בתה או מלח במרק, אתם ממיסים את הסוכר והמלח בנוזלים. זה לא שהסוכר מתחמם והופך לנוזל (התהליך יתרחש גם במים קרים), הסוכר מומס בתוך המים, וזהו מצב שונה מאוד מבחינה כימית, לכן לסוכר שהומס בתוך מים ולסוכר שהותך בחום לנוזל יהיו תכונות כימיות שונות האחד מהשני.
וכן, אני יודע שהאקדמיה ללשון העברית מאשרת להשתמש במילה “המסה” לשלג בין היתר על בסיס מקורות מהתנ”ך. אולם בעולם המודרני, כשהבנו שמדובר בשני תהליכים כימיים שונים אחד מהשני, כדאי לדייק במינוחים: סוכר נמס, שלג מפשיר.
חג שלג שמח
