שבוע הנובל התחיל רשמית עם חלוקתו של הפרס הקרוב ביותר ללבי: פרס הנובל לפיסיולוגיה ורפואה. השנה זכו בו שלושה חוקרים מארה”ב ובריטניה: הארווי אלטר, מייקל יוטון וצ’רלס רייס, שבשנות השבעים, השמונים והתשעים התוו את פריצות הדרך המשמעותיות שהובילו לגילוי של נגיף הצהבת C. זהו אחד הנגיפים החשובים שנחקרים כיום, ועל אף שעדיין אין נגדו חיסון, יש טיפולים כנגדו, ובשנים האחרונות אפילו הצליחו להביא לריפוי מלא של המחלה לה הוא גורם. זו הזדמנות טובה לספר את הסיפור שלו.
נגיף צהבת C הוא נפוץ מאוד, ומעריכים שבין 1-2% מהאוכלוסיה נושאת אותו. לא כל מי שנדבק בנגיף יפתח דלקת כבד נגיפית, אבל הרוב המוחלט כן. הנשאים יכולים לחיות שנים רבות ללא כל תסמינים ובלי לדעת שהנגיף שוכן אצלם בגוף. אך לאורך זמן הוא מסוגל לגרום לנזקים כבדים מאוד לכבד. למעשה, 40% ממחלות הכבד הכרוניות נגרמות בגלל צהבת סי.
זו הפעם השניה שמוענק פרס נובל בחקר הצהבת. ב1976 זכה בפרס החוקר היהודי-אמריקאי ברוך בלומברג, האיש שגילה ואפיין את נגיף הצהבת B, ובהמשך גם היה ממפתחי החיסון לנגיף הזה. כך שזו סגירת מעגל יפה.
כשבלומברג זכה בפרס בשנות השבעים נגיפי A ו-B היו מוכרים כבר. עם זאת, בערך באותה התקופה הארווי אלטר שם לב לכך שעדיין ישנם הרבה מאוד חולים שפיתחו צהבת למרות שלא נמצאו אצלם סימנים לאף אחד משני הנגיפים הללו, כלומר, ניכר שיש גורם שלישי נוסף שיכול לגרום למחלה. אנחנו יודעים שצהבת יכולה לעבור דרך הדם (ואכן, עד גילוי הנגיף ופיתוח הבדיקה שמאתרת אותו, חלק ניכר מההדבקות התבצעו בדרך זאת, למשל דרך עירוי דם שנגוע בנגיף). כאשר אלטר הזריק דם של חולה ב”צהבת המסתורית” לשימפנזה, המין היחיד חוץ מאיתנו שמפתח צהבת גם כן, גם השימפנזה פיתח תסמינים של צהבת.
המחקר של אלטר הוביל לעניין רב בנסיון להבין מהו הגורם המסתורי הנוסף לצהבת. מי שהתחיל את תהליך הזיהוי הגנטי של הנגיף והאפיון שלו היה מייק יוטון. כיום אנחנו מכירים את הנגיף ויודעים לאיזו משפחת וירוסים הוא שייך. אגב, כמו הקורונה, גם הוא נגיף RNA. את המעגל כולו השלים צ’רלס רייס, שהזריק את הוירוס לכבד של שימפנזה וגילה שהוא מפתח תסמינים, ובכך הראה שהוירוס הזה אכן מסוגל לגרום למחלות כבד.
כיום הוירוס מאופיין, יש לו מספר גנוטיפים (זנים), כשהנפוץ ביותר הוא גנוטיפ 1. אין לנגיף עדיין חיסון, הסיבה לכך קשורה לעובדה שמדובר בנגיף שצובר מוטציות מהר מאוד, מספיק שמוטציה אחת תעזור לו להתמודד עם החיסון, וכבר הוא יהיה פחות יעיל (זו הסיבה שבגללה גם קשה כל כך לפתח חיסון לאיידס). עם זאת, היום כן קיימיות בשוק בדיקות מדויקות שמאפשרות את זיהוי הוירוס, והטיפול שיש כיום, בפרט לגנוטיפ 1, נחשב יעיל ומסוגל אפילו להביא לריפוי מלא של המחלה. עם זאת, עדיין עומדת בפנינו דרך ארוכה כדי למגר את הצהבת מהעולם לחלוטין.
מזל טוב לשלושת הזוכים המאושרים!
נהנתם מהפוסט? מוזמנים לתמוך בבלוג בפטריאון, לקבל הטבות מיוחדות ולאפשר לי להביא לכם עוד מדע מעניין
