יש משהו ממש מרשים ברפלקסים. תארו לעצמכם שאתם מניחים את היד על משטח חם מאוד, היד שלכם מיד בורחת משם, עוד לפני שהספקתם לחשוב ולהבין שנגעתם במשהו חם, רק בהמשך אתם מעכלים מה קרה, ובעצם אם אותו משהו בתוככם לא היה פועל מהר כל כך, כנראה שהייתם מקבלים כוויה, או שזה היה עשוי להסתיים אפילו רע יותר.
באופן רגיל, מידע תחושתי מגיע מקולטנים באיברי הגוף, דרך חוט השדרה, כל הדרך אל המוח. המוח מעבד את המידע, חושב, ואז שולח פקודות לחוט השדרה שמפעיל את השרירים. אבל כל התהליך הזה לוקח המון זמן. כדי לקצר את התהליך, במקום שהמידע יעבור במסלולים ארוכים בלי סוף, כשמופעל הרפלקס המידע עובר בין כמה תאים בודדים, לפעמים גם שניים או שלושה, ואז מתקבלת החלטה, ככה התהליך יכול לקרות מהר.
כך לדוגמה, כאשר הטמפרטורה של המשטח גבוהה מאוד, תאי עצב שקשורים לכאב שולחים אות לחוט השדרה. כעת, במקום לעלות למוח ולחכות לתגובה, אם הכאב חזק, האותות הללו מפעילים תא נוסף בחוט השדרה (לפעמים יש עוד אחד באמצע), ששולח אותות לשרירים וגורם ליד “לברוח” החוצה. המידע כמובן מגיע בהמשך למוח, ככה המודעות שלנו “מתעדכנת בדיעבד”, מה קרה.
רפלקסים אמנם מהירים מאוד, אבל החסרון הגדול שלהם הוא שמפאת מהירות הם לא מערבים את כל מערכות המוח ששותפות לתהליך קבלת ההחלטות בדרך כלל. לכן ההחלטה מתקבלת בלי הרבה חשיבה. מהסיבה הזו רפלקסים אצלנו פועלים בעיקר במקרים שנדרשת תגובה מהירה מאוד, וישנה תגובה אחת מומלצת וחד משמעית. כך למשל בהמנעות מכאב, בהקאה, בעיטוש, ועוד.
אבל העולם הוא לא כל כך שחור-לבן כמו שהרפלקסים מציירים אותו, ולפעמים אנחנו כן צריכים להפעיל שיקול דעת. מה קורה אם המשטח שאנחנו נוגעים בו הוא בעצם עוגה שהוצאנו מהתנור? למרות החום, לא היינו רוצים לראות את העוגה שעמלנו עליה קשה נופלת לרצפה. מסתבר, שבעת הכנה מראש, המוח יכול להתערב ולדכא רפלקסים. כך למשל במקרה המדובר, אם נבין שהעוגה תהיה חמה אבל בכל זאת היא חשובה לנו מספיק, מערכת שיכוך הכאב במוח תשלח אות מדכא שיכול להשתיק את הרפלקס ולאפשר לנו לקחת את העוגה.
ישנם רפלקסים רבים שקיימים בינקות ונעלמים אצל אנשים בוגרים. ההנחה שלנו היא שהרפלקסים האלה נועדו לעזור לתינוק לבצע פעולות שהוא עוד לא למד לעשות באופן מודע. המפורסם שלהם הוא אפקט המציצה, שמופעל כאשר מכניסים משהו לפיו של עולל צעיר. בזכות הרפלקס הזה הוא מסוגל לינוק, ובכך הוא מצליח לשרוד גם לפני שהוא למד את הפעולה לבדו. לאחר שהוא לומד זאת באופן מודע, אין כבר צורך ברפלקס והוא נעלם. זה מאפשר לאדם בוגר לקבל החלטות באופן עצמאי ולא להיות תלוי ברפלקסים בלתי רצוניים.
