הקורונה החזירה את העטלפים לכותרות, ולמרות שאנחנו עדיין לא יודעים להגיד בוודאות אם וכיצד הם קשורים לנגיף, נעזוב את הקורונה וננצל את ההזדמנות לספר למה עטלפים הם כל כך מגניבים, אחרי הכל, מדובר ביונקים מעופפים. אבל מעבר לכך, עטלפים מסוגלים לצוד גם בחושך מוחלט ובכל זאת לדעת כיצד נראה העולם מסביבם, ואיפה בדיוק ממוקם הטרף שלהם. רבים ממיני העטלפים מסוגלים לעשות זאת כי הם רואים באמצעות האוזניים.
איך זה עובד? העטלפים יוצרים קולות גבוהים מאוד, הרבה מעל לסף השמיעה של בני אדם. הם מסוגלים ליצור עד 190 צלילים בשניה! גלי הקול נעים במרחב וכשהם פוגעים בעצמים, חוזר הד שמגיע לאוזני העטלף. העטלף מחשב את פרק הזמן שעבר בין יצירת הקול לחזרת ההד ומסוגל להסיק ממנו עד כמה האובייקט רחוק ממנו. בצורה הזו הוא מצליח ליצור תמונה של העולם סביבו רק באמצעות קולות.
אבל זו רק ההתחלה, באמצעות חישוב של ההבדל בזמן שבו ההד מגיע לכל אחת משתי האוזניים, העטלף יכול לדעת היכן במרחב נמצא האובייקט (אם הקול מגיע קודם לאוזן ימין, סביר שהוא יהיה בצד הימני), ובאמצעות חישוב של אפקט דופלר של ההד שחוזר אליו הוא יכול לדעת אם מדובר בחיה שמתקרבת או מתרחקת, בדיוק כמו שאנחנו יודעים לזהות אם אמבולנס מתקרב או מתרחק מאיתנו לפי הסירנה. צלילים שונים שהעטלף מפיק מאפשרים לו להבחין בין עצמים גדולים לבין הטרף שלו. העטלף עושה את זה כל כך טוב, שהוא מסוגל להבחין בשני חוטים שרחוקים אחד מהשני אפילו במרחק זעום של 0.2 מ”מ!
המוח של העטלף, כמובן, מותאם לחלוטין למשימת “הבנת העולם דרך הצליל”. האזור הראשוני שאחראי על השמיעה בקליפת המוח של העטלף גדול פי 5-10 מזה של עכבר. אזורים שלמים הן במוח והן באוזן רגישים במיוחד לגובה הצליל שהעטלף מפיק, וככה הם יכולים להפיק תמונת מצב מהצלילים בצורה יעילה. יש כיום לא מעט מחקרים שמראים ממש כיצד תאי העצב שבמוח משתמשים בצלילים השונים כדי לבצע את החישובים שיבהירו לעטלף מה קורה סביבו.
נספר שחלק מהחרקים שאותם מנסה העטלף לצוד לא פרייארים בכלל. חלקם למדו “להתחבא” (מבחינה אודיטורית) כשהם שומעים את קריאת העטלף כך שהצליל לא יחזור אליו והוא לא יקלוט אותם. חרקים אחרים משמיעים בכוונה צלילים בתדרים של העטלף, וכך הם מבלבלים אותו.
לא רק עטלפים רואים את העולם באמצעות צלילים. במים גלי הקול עוברים הרבה יותר מהר, ויונקים ימיים כמו מינים שונים של לוייתנים ודולפינים מנצלים זאת כדי לזהות את טרפם ממרחקים עצומים, גם בלי לראות אותו כלל. גם אנחנו למדנו ליצור טכנולוגיות שמבוססות על הטכניקה הזו. מערכות ניווט מבוססות סונאר, בהן משתמשות ספינות, וכן מכשיר האולטרסאונד שדרכו ניתן ליצור הדמייה של פנים הגוף עובדים על עקרון דומה.
האם גם בני אדם יכולים לפתח את היכולת הזו? האם על ידי אימון מתמשך אדם עיוור יוכל לזהות את הסביבה שלו באמצעות הקשבה להדים של הקול שלו? גם ללא אימון אנחנו יכולים לזהות מהיכן צליל מגיע גם בלי לראות אותו, בטכניקה דומה לזו של העטלף. אם כן, האם אפשר לעשות יותר? ישנם כאלה שמאמינים בכך, וישנן עבודות שבהם אימנו עיוורים לייצר קולות ולהקשיב להדים שלהם, והם הצליחו לזהות מאפיינים מסוימים של אובייקטים שמיקמו בסביבתם. האם זה אומר שאנחנו בדרך לפתרון חדש לכבדי ראיה? רק הזמן יספר.
Carl Alan/Shutterstock