כמו הרבה מערכות בגוף, ככל שאנחנו מתבגרים כך מערכת השמיעה שלנו עובדת פחות טוב. לרוב נדמה לנו שמבוגרים לא שומעים חלק מהצלילים ששומעים צעירים, והסיטואציה שבה אדם מבוגר מבקש שיחזרו על הנאמר חזק יותר כי הוא לא הצליח לשמוע מוכרת מאוד. אך יש למטבע הזה גם צד הפוך, משום שבמקרים אחרים לגמרי, מבוגרים “שומעים יותר מדי” – למשל כשמושמעת מוסיקה חזקה, מבוגרים יסבלו מכך הרבה יותר מאשר צעירים, ותאמינו או לא, זה לא רק משום שהם לא אוהבים מזרחית או רוק כבד.
אז מדוע לפעמים מבוגרים לא שומעים מספיק טוב, ולפעמים שומעים יותר מדי? כדי להבין את התופעה הזו, הנה כמה מלים על מערכת השמיעה שלנו. איבר השמיעה שלנו יושב בתוך האוזן הפנימית ונקרא השבלול (או הקוכליאה). בשבלול יש קרום שומני (שנקרא הממברנה הבזילרית) ועליו יושבים תאי השערה שמעבירים מידע על הצלילים למערכת העצבים. כשצליל מגיע לאוזן שלנו, הוא מרעיד את עור התוף, שבתורו גורם (דרך שורה של עצמות) לקרום השומני לרעוד. כשהקרום רועד, רועדים גם תאי השערה, מה שמפעיל תגובה כימית ששולחת מידע למוח על הצליל ששמענו.
ככל שהצלילים שאנחנו שומעים חזקים יותר, כך הקרום רועד חזק יותר, וככה המוח יודע לפרש את הצליל כצליל חזק. אך כשבוחנים את קצב התנודות, מגלים דבר מעניין: בצלילים חלשים מאוד הקרום רועד יותר מהצפוי, ואילו בצלילים חזקים הוא רועד חלש מהצפוי. למעשה, בכך האוזן מגבירה צלילים חלשים מאוד, ומנמיכה צלילים חזקים מאוד. כך המוח מסוגל לזהות גם צלילים חלשים ורחוקים, אבל גם לא להשתגע כשיש רעש חזק בסביבה.
אלא שככל שאנחנו מתבגרים יכולת ויסות הצלילים של האוזן נהפכת לפחות ופחות טובה, וכשהקרום כבר לא רועד יותר בחוזקה בזמן ששומעים צלילים חלשים, אנשים מבוגרים כבר לא שומעים דיבור חלש שמתרחש לידם. מאותה הסיבה, כשיש צליל חזק, הקרום שלהם כבר לא רועד חלש יותר, אלא בעוצמה רבה, מה שגורם להם לסבול הרבה יותר מעבודות בנייה אצל השכנים או ממסיבה שמתקיימת מעבר לכביש.
זהו רק אחד ממגוון מנגנונים שנשחקים עם הגיל ויוצרים בעיות שמיעה אצל אנשים מבוגרים, אך הוא מלמד אותנו דבר חשוב: כדי לשקם את האוזן לא מספיק פשוט להגביר את הצלילים, לפעמים המנגנונים שבהם אנחנו פועלים מורכבים יותר.
Getty Images IL