יתושים הם יצורים מדהימים. על אף שיש להם מוח שקטן בערך פי 1000 ממוח האדם, הם מסוגלים לזהות ממרחק רב את הטרף שלהם, כלומר אותנו, להתביית עלינו ולדרוש את ארוחת הערב שלהם. כיצד הם עושים זאת? התשובה תלויה כמובן במוח.
ליתושים יש חושים שונים משלנו, וחלקם מותאמים במיוחד כדי לאתר בני אדם. למשל, יש להם חוש לאיתור פחמן דו חמצני. זהו חוש חזק מאוד והם מסוגלים לזהות גם שינויים קטנטנים בכמות הפחמן הדו חמצני באוויר. ככה הם מסוגלים לזהות את הנשימה שלנו, שבמהלכה אנחנו פולטים החוצה את הגז הזה, גם ממרחקים גדולים יחסית.
בנוסף, יש להם חישת טמפרטורה מצוינת. הם רגישים מאוד לטמפרטורה של חום הגוף שלנו. למעשה, למינים שונים של יתושים יש “טרף” שונה (יתושים שמתמחים בבני אדם, יתושים שמתמחים בכלבים וכו’), לכל מין כזה של יתושים יש טמפרטורה מסוימת שהוא רגיש אליה במיוחד, שהיא טמפרטורת חום הגוף של הטרף שלו.
ליתושים יש גם חוש ריח. כמונו, הם רגישים למולקולות מסוימות שמסתובבות באוויר, וקולטנים מיוחדים שיושבים על תאי מערכת הריח שלהם יכולים לקלוט אותם ולהעביר שדרים. מסתבר שאם שמים בחדר גרביים מלוכלכות, כאלה שבני אדם הלכו איתם כל היום, היתושים נמשכים לריח שלהן. כנראה שחומרים מסוימים שמופרשים מהעור שלנו נספגים בגרביים, ואם לנו זה נראה ריח מסריח ומגעיל, בשביל היתושים זה מעדן.
בשנים האחרונות ישנם כמה וכמה חוקרים שמחליטים ללמוד את מערכת העצבים של היתושים. הייתי למשל בהרצאה של חוקרת מארה”ב שמנסה להקליט את פעילות תאי העצב במוח היתוש כדי להבין מדוע ישנם בני אדם שיתושים נמשכים אליהם פחות, בעוד שיש כאלה שהם ממש “מגנט יתושים”. חוקר נוסף מנסה ליצור קוטל יתושים חדש שפועל על חסימת הקולטנים לפחמן דו חמצני במוח היתוש, מתוך תקווה שאם הם יאבדו את החוש המרכזי שלהם שמכוון אותם אלינו, אנחנו לא נעקץ. בינתיים זה לא כל כך עובד (הרבה חוסמי קולטנים כאלה הם חומרים לא בריאים או בעלי ריח לא נעים לבני אדם), אך מי יודע, אולי בזכות מחקרים כאלה יהיה לנו יום אחד קיץ שקט ורגוע.
(פורסם בתאריך 8.7.17)
