נפתח באמירה חשובה: צמחים הם יצורים חיים לכל דבר ועניין. למרות שהם לא זזים, למרות שנראה לפעמים שהם לא מגיבים אלינו, ועל אף שהם שונים מאוד מבעלי חיים. צמחים מתנהגים כמו יצורים ביולוגים אחרים; גם להם יש דנ”א, גם הם שואפים להתרבות, ועל אף שזה נשמע מוזר, היום אנחנו מבינים שהם קרובי משפחה רחוקים – גם לנו וגם לצמחים יש אב קדמון משותף שמתוכו כולנו התפתחנו.
אך עם זאת, לצמחים, בניגוד לרוב בעלי החיים, אין מוח, ובעצם אין להם מערכת עצבים כלל. אך למרות הכל, אין זה אומר שהם יצורים דוממים ומשמימים. בדיוק כמונו, צמחים קולטים כל הזמן מידע מהעולם, מעבדים אותו, ומגיבים בהתאם. לצמחים אין איבר מרכזי שמעבד מידע, ולכן ההבנה שלהם את העולם והתגובה אליו היא הרבה יותר בסיסית משל בעלי חיים, אך עם זאת אותו מידע בסיסי שהם מקבלים מספיק להם לצרכיהם.
בדומה לבני האדם, הצמחים חשים את העולם באמצעות קולטנים שונים. כך לדוגמה, קולטנים הרגישים לאור יכולים להעביר לצמח מידע כי השמש זרחה וכדאי לפתוח את העלים כדי לקלוט את הקרינה שלה, החשובה כל כך לצורך תהליך הפוטוסינתזה שבאמצעותו מפיק הצמח אנרגיה. זהו מנגנון של קליטת מידע מהעולם, עיבודו ותגובה אליו, בדיוק כמו שהמוח עושה, רק בצורה פשוטה הרבה יותר.
להבנתנו, צמחים לא מרגישים כאב. במערכת העצבים שלנו יש הפרדה די ברורה בין מגע רגיל לבין כאב – זהו מסלול שונה במוח, ואפילו ישנם קולטנים שונים שפעילים רק בעת חישת כאב. אצל צמחים אין קולטני כאב כלל. עם זאת, הם כן חשים מגע. הם מסוגלים להבחין כשחרקים מטפסים עליהם ואוכלים אותם. צמחים מטפסים יתחילו לגדול במהירות כשהם ירגישו אובייקט שהם יכולים להתלפף סביבו ולטפס עליו, וצמחים טורפים משתמשים בקולטני מגע כדי לחוש מתי נוחת עליהם חרק וללכוד אותו במלתעותיהם.
תאי הצמח השונים אינם תאי עצב, אבל הם כן כוללים לא מעט חומרים שבהם תאי המוח שלנו משתמשים כחלק מתהליך התקשורת והעברת המידע, כגון קולטנים לגלוטמט ולגאבא (שני החומרים הנפוצים ביותר לתקשורת בין נוירונים במוח), אנדוקנבינואידים, אצטילכולין, וכמו כן, גם תקשורת באמצעות הורמונים. כל אלה מאפשרים לתאים שונים ולאזורים שונים בצמח להיות מעודכנים במידע חדש שהתקבל מהעולם, ולהגיב בהתאם. בעצם, קצת כמו שקורה במוח ובגוף שלנו.
תופתעו לשמוע שלצמחים יש יכולות “מוחיות” מתקדמות יותר, כמו זיכרון. לדוגמה, ה-Mimosa pudica, המוכר בישראל בתור “הביישן” (כפי שתוכלו לראות בסרטון המצורף), סוגר את עליו בתגובה למגע בתור מנגנון הגנה. עם זאת, אם נמשיך לגעת בו, הצמח יבין שהמגע שלנו איננו מסוכן, וכי סגירת העלים היא בזבוז אנרגיה מיותר, ויפסיק להגיב. מחקר שבוצע באוסטרליה הראה כי גם כעבור חודש בלי שנגעו בו, הצמח “זכר” את הגירוי ולא סגר את עליו.
בנוסף, צמחים מתקשרים אחד עם השני. לדוגמה, שורשים יכולים להפריש חומרים כימיים שמסמנים את הטריטוריה ומרתיעים צמחים שכנים מפלישה. מנגד, יש צמחים שמתקשרים בצורה “חיובית” יותר ומזהירים את שכניהם מסכנה מתקרבת. כך למשל צמחי עגבניות שנפגעים יכולים להפריש כימיקל שנקלט בצמחים קרובים ומשמש כסוג של אזעקה שחרק מסוכן מתקרב אליהם. הצמחים יכולים להגיב, למשל על ידי הפרשת רעלנים ואפילו באמצעות משיכת טורפים שיחסלו את החרק הפולש.
אז למרות שלצמחים אין מוח, עדיין יש להם יכולות מרשימות לחוש את העולם ולהגיב לו, בדיוק כמו למוח שלנו. ובנימה זו, נאחל לנו ולכל הצמחים שסביבנו ט”ו בשבט שמח.
Shutterstock (Joseph Sohm)
“הצמח הביישן” (Mimosa Pudica) בפעולה