בשנים האחרונות התנגדות לניסויים בבעלי חיים הולכת ורווחת בציבור. לרוב, עצוב לומר, העמדה הזו לא מבוססת על מידע מדעי אמין אלא על שקרים, חצאי עובדות, ומניפולציות רגשיות שמפוצות על ידי המתנגדים. לצערנו, הפעילות הזו הפכה לטרור של ממש. מדענים, שכל רצונם הוא לעזור לאנושות ולקדם את המדע קדימה, מקבלים שיחות איום קבועות, ובמקרים קיצוניים מתבצעת פגיעה פיזית, מעבדות נשרפות, ושנים של עבודה יורדות לטמיון. מהסיבה הזו החלטתי להציג לכם את הצד השני, ולספר אחת ולתמיד מדוע חשוב כל כך לתמוך בניסויים בבעלי חיים. אענה פה על כמה טיעונים שמציגים המתנגדים, ואתן לכם הצצה לתוך מה שקורה בתוך המעבדות.
נפתח באמירה החשובה ביותר: לא היינו יכולים להיות היכן שאנחנו היום ללא ניסויים בבעלי חיים. מחקר בבעלי חיים מאפשר לנו לגלות תשובות לשאלות שאי אפשר לענות עליהן אחרת. כמות הידע שיש לנו על מערכות הגוף היא עצומה, בעצם, בצורה מעט אוקסימורונית, אנחנו מבינים את גוף האדם המון בזכות מחקר על בעלי חיים. הרוב המוחלט של זוכי פרסי הנובל שחולקו בפיסיולוגיה ורפואה, הגיעו לפריצות הדרך המדהימות שלהם בזכות מחקר על בעלי חיים.
גם הרפואה המודרנית התפתחה בזכות מחקר בבעלי חיים. רוב התרופות והחיסונים שהצילו את חייהם של מיליארדים ברחבי העולם, החל מהפניצילין קוטל המגיפות ועד לטיפולים החדשניים לבעיות לב, לא היו מתאפשרים ללא ניסויים בבעלי חיים. למעשה, כדי להתנגד לניסויים בבעלי חיים יש להפסיק לקחת תרופות לחלוטין, משום שהתרופות שיש היום בשוק נוסו קודם על בעלי חיים. זה שלב הכרחי מאוד כדי להבין כמה טיפול הוא אפקטיבי, ובעיקר האם הוא לא מסוכן, עוד לפני שמתחילים ניסויים קליניים בבני אדם.
הרבה אנשים חוששים מסבל של בעלי חיים בניסויים. לכל אלה חשוב לספר עד כמה האתיקה על ניסויים בבעלי חיים באקדמיה היא חזקה. כל ניסוי שמתוכנן בבעלי חיים צריך קודם כל להיות מאושר על ידי ועדת אתיקה. חברי הועדה הם ממש לא חותמת גומי. כ-10% מהניסויים נפסלים, וניסויים רבים נוספים נשלחים לתכנון מחדש עם הערות. חוקרים רבים מספרים כי וטרינרים “יושבים להם על הוריד”, כדי לוודא שהם עומדים בתכנון. בועדות הללו יש הקפדה רבה על שלושת העקרונות המנחים של האתיקה בניסויים בבעלי חיים: הפחתה של הסבל כמה שניתן, שימוש במספר החיות המינימלי שמצריך הניסוי ולא יותר מזה, וכמובן, שימוש בניסויים בבעלי חיים רק במקרים שבהם שום מערכת ניסוי אחרת לא יכולה להחליף אותם.
וזה מביא אותנו לעוד ביקורת נפוצה: מתנגדי ניסויים רבים טוענים שכיום אפשר לוותר לחלוטין על ניסויים בבעלי חיים משום שיש כיום שיטות אלטרנטיבות חדשות שמאפשרות להגיע לאותם ממצאים. אלא שאנחנו לא שם עדיין. יש עוד מרחק עצום בשביל הטכנולוגיות הללו עד שהן יוכלו להחליף ניסויים בבעלי חיים, ובתחומים רבים, כמו מחקרים שבוחנים התנהגות, כנראה שהם לא יוכלו לשמש תחליף כלל. האמינו לי שהמעבדות ישמחו לעבור לאלטרנטיבות אחרות, עבודה עם בעלי חיים היא דבר יקר ומסורבל. אבל כרגע אין עדיין משהו מספיק טוב שיוכל להחליף בעלי חיים לחלוטין. שימוש בטיעון הזה נגד ניסויים בבעלי חיים, משמעותו הטעיית הציבור.
חשוב להסתכל על ניסויים בבעלי חיים בפרופורציות הנכונות. בסופו של דבר, אם ניקח את כל בעלי החיים שנהרגים בישראל על ידי האדם, נגלה שרק קצת יותר ממאית האחוז עברו ניסויים באקדמיה. זה מספר קטנטן. לשם השוואה, יותר מפי עשרה מהנ”ל הם בעלי חיים שנהרגים בבתי מחסה. במדעי המוח, התחום ממנו אני מגיע, למעלה מ-95% מהמחקר נערך בעכברים וחולדות, חיות שמחוץ לאוניברסיטה מוגדרות כ”מזיקים” ועוברות הדברה והרג בדרכים אכזריות עד מאוד (שכולן חוקיות), ומעולם לא ראיתי אף אחד מוחה על כך. האקדמיה היא טרף נוח, אך לא חסרים מקומות שבהם בעלי חיים רבים יותר מתים וחווים סבל, והם לא סופגים ביקורת.
הפיקוח והאתיקה על הקהילה המדעית מאפשרים לחיות המעבדה לחיות ברמת חיים מאוד גבוהה, הרבה יותר מאשר לו היו צריכות לשרוד בטבע. הן מקבלות אוכל ושתיה באופן קבוע ובכמות רבה, וטרינרים ששומרים על הבריאות והסניטציה שלהן, הן לא צריכות להתמודד עם טורפים או עם הזנחה. התנאים שבהם החיות מוחזקות הם גבוהים מאוד, כך שחיה של חיית מעבדה רחוקים מלהיות חיים רעים.
לסיום, זכרו שמטרתה של האקדמיה היא לשפר את הידע של האנושות כדי לעזור לה להתמודד עם האתגרים שעומדים בפניה. החוקרים אינם “הרעים”, הם פה בשבילכם. ניסויים בחיות מעבדה מצילים חיים, וחיים כאלה ממשיכים לעמוד על הכף. אלו יכולים להיות בעתיד גם החיים שלכם ושל קרוביכם. האם בשם התנגדות לניסויים בבעלי חיים נכון למנוע מהאנשים האלה טיפול רפואי? נכון לבחור שלא להציל את חייהם? לכם הפתרונים.
צילום: גיל אליהו