כן כן, עם מוח זעיר, שקטן פי מאה אלף (!!!) ממוח של אדם, דבורים מפגינות יכולות אינטיליגנטיות מדהימות: הן יודעות לספור, לנווט למרחק עשרות קילומטרים בין עצים שנראים בדיוק אותו הדבר, לזהות פנים לפי חוש הראייה בלבד, וכמובן, הן חיות חברתיות מאוד, מה שמתבטא בין היתר בשפה המאוד מיוחדת שיש להן.
הזאולוג האוסטרי קרל פון פריש גילה כי כאשר דבורה מוצאת מקור מזון חדש, ורוצה להודיע על כך לחברותיה היא רוקדת בתוך הכוורת מאין ריקוד מוזר בצורה של המספר 8, כפי שמופיע בציור שמצורף. פון פריש היה בטוח שלריקוד הזה יש משמעות, ושהדבורים מעבירות באמצעותו מסר. לשאר עולם המדע ההשערה הזו נראתה טיפשית, מדוע שלדבורים תהיה שפה? אך מסתבר שפון פריש צדק.
אורכו של הקו המרכזי מלמד את הדבורים האחרות מה המרחק בין הכוורת למקור האוכל, והכיוון שלו ביחס למרכז כדור הארץ מסמל את הזווית של האוכל ביחס לשמש. החישוב שהדבורים צריכות לעשות במוחן כדי להבין לאן לטוס כשהן רואות את הריקוד הוא מורכב מאוד: הן צריכות להמיר את אורך הקו הקטנטן למרחק טיסה בקילומטרים, והן צריכות לבצע חישוב מרחבי כדי להמיר את הזווית בין הגרביטציה לקווי הריקוד, למיקום האוכל ביחס לשמש. ואת כל זה, הן עושות כאמור בעזרת מוח פצפון, מוח של חרק, מדהים.
לפון פריש, אגב, יש שורשים יהודיים. אלא שבאופן מפתיע הוא המשיך לעבוד גם תחת המשטר הנאצי. הוא חבר אז לאדם מרכזי בשלטון באוסטריה שהעריך מאוד את מחקריו, ושכנע את השלטון המקומי שיש להן חשיבות גדולה לאימפריה הנאצית. כיצד החשיבות הזו באה לידי ביטוי? לא בדיוק ברור. אך את ההכרה שלו פון פריש לבסוף קיבל, אחרי שנים שבהם עולם המדע צחק עליו, הוא זכה ב-1973 בפרס נובל.