שנם כיום מחשבים שתוכנתו להלחין יצירות. אך איך הם עושים זאת ללא שום התערבות של בני אדם? האם זה נשמע טוב? האם זה נשמע אנושי?
שאלתי אתמול את המלחין מנחם צור מה דעתו על התופעה הזו, והוא ענה לי כך: “כשאני ניגש להלחין יצירה, הרגש מתחיל לעבוד הרבה לפני שאני כותב את התווים. מחשבים, לעומת זאת, בסך הכל יודעים לעשות ‘העתק-הדבק'”.
כפי שסיפרתי בפוסט שכתבתי אתמול, הלמידה של מחשבים כאלה היא למידה סטטיסטית, הם נחשפים לכמות גדולה מאוד של יצירות שונות ומנסות להסיק כיצד הן בנויות, אילו מבנים חוזרים, מה משותף ליצירות, ובקיצור: מה הסטטיסטיקה שלהן. בסופו של דבר הם בונים מאין תמונה גדולה שמסכמת כיצד יצירה מוסיקלית ממוצעת צריכה להראות, וכעת יוצרים משהו חדש לחלוטין על בסיס אותה מסגרת
הנה שתי יצירות שנכתבו על ידי המחשב הספרדי Iamus, ואתם מוזמנים לשפוט בעצמכם, בין אם אתם חובבי מוסיקה קלאסית ובין אם אין לכם ידע כלל. היצירה השנייה, אגב, מושמעת במוזיאון המדע בירושלים בין מספר יצירות אחרות שהולחנו על ידי בני אדם, כאשר המבקרים מתבקשים לזהות את היצירה שנכתבה בידי מחשב, רובם אינם מסוגלים לעשות זאת. גם נגנים, נגנים לשעבר ואנשים שלמדו מוסיקה “נופלים” לפעמים בפח.
אז מה דעתכם, אלו יצירות טובות? האם תדעו להבדיל בין היצירות הללו ליצירה שנכתבה בידי אדם, ואם כן, מדוע?