מאז הקורונה, עולם הכנסים המדעיים השתנה לחלוטין. במקום ההתכנסות במקום אחד, שמאפשרת לפגוש אנשים, להחליף רעיונות ולשבת יחד באולם גדול וללמוד, אנחנו מוצאים את עצמנו יושבים בבית ומתחברים להרצאות באפליקציה. אתמול, לראשונה מאז שהמשבר החל, יצא לי להתנסות גם בצד השני כשהרציתי בכנס השנתי של האגודה הישראלית לביולוגיה אבולוציונית.
הצגתי שם את פרויקט המחקר האחרון שלי, שעוסק בבקרת גנים שהגיעו משרידים של בני אדם עתיקים. כשחוקרים מפיקים חומר גנטי מאדם קדמון כלשהו, הם עושים זאת כמעט תמיד מהעצמות, משום שזו הרקמה היחידה ששורדת. אבל בקרת גנים משתנה בין רקמה לרקמה, ואני הרי חוקר מוח. אז איך אפשר ללמוד על המוח כשיש לנו רק מידע מהעצם? פיתחנו שיטה שפותרת את זה, וכשניסינו אותה על שימפנזות (שמידע מהמוח שלהם כן קיים, ולכן יכולנו לבדוק האם אנחנו צודקים או לא), הגענו לאחוזי דיוק מאוד מאוד גבוהים, ואותם הצגתי אתמול.
מעבר לכך, היה כנס מעניין מאוד, נכחתי במגוון הרצאות החל מחוקר שניסה להבין את הנישות לתוכם האדם התפתח לאורך האבולוציה, ועד לחוקרת שבדקה את השינויים שוירוס הקורונה עובר במקומות שונים שאליהם הוא מגיע כדי ליצור “עץ אבולוציוני” ולהסיק ממנו מסקנות מעניינות. בעוד כמה דקות יתחיל היום השני של הכנס, ומעניין מה נלמד הפעם…
