לפני 75 שנה בדיוק, ב-9 באוגוסט 1945, הוטלה על נגסאקי פצצת האטום “איש שמן”. כ-40-35 אלף בני אדם נהרגו מיד, ורבבות נוספים מתו בהמשך מנזקי הקרינה. בעקבות ההפצצה יפן נכנעה, מלחמת העולם השנייה הגיעה לסיומה, ומאז לא הופעל יותר נשק גרעיני במלחמה עד עצם היום הזה.
עם זאת, הקרינה הרדיואקטיבית והשלכותיה לא יצאו מחיינו, תרבות המדע הבדיוני דנה בהרחבה בהשלכות של מלחמה גרעינית, העימות בין ברה”מ לארה”ב אותת שיש לכך אפשרות ריאלית, ובהמשך, הדליפות מכורים גרעיניים, מצ’רנוביל ועד פוקושימה, מחזירים לתודעה את נושא הנזק מהקרינה הגרעינית שוב ושוב.
כולנו נחשפים לקרינה רדיואקטיבית כל הזמן, בין אם זה על ידי צריכה של מאכלים כמו בננה או תפוחי אדמה, או חשיפה לקרינה שמגיעה מהחלל. עם זאת, מדובר ברמה נמוכה מאוד של קרינה, ולרוב הגוף יודע להתמודד עמה ולתקן את הנזקים.
עוצמת קרינה נמדדת ביחידות גריי. מאחר שסוגי קרינה שונים משפיעים אחרת על רקמות שונות בגוף, קצת קשה לקבוע סף עוצמה שמעליו החשיפה נחשבת מסוכנת או קטלנית. עם זאת, התיעוד מיפן מלמד שחשיפה לקרינה מעל 8 גריי היא גזר דין מוות ודאי ומהיר, אבל גם קרינה של 1 גריי ואפילו פחות מסוגלת להרוג, אך בדרך כלל בפרקי זמן גדולים יותר כמו עשרות ימים. אנחנו יודעים כיום שגם קרינה נמוכה יותר מ-1 גריי יכולה לפגוע במוח.
הקרינה הרדיואקטיבית היא קרינה מייננת, זאת משום שהיא מסוגלת ליצור יונים מהמולקולות שבהן היא פוגעת, תהליך שמשנה את החומר שנפגע, וכשהחומר הזה הוא גוף האדם, יכולות לקרות תקלות קשות. הקרינה יכולה להזיק לדנ”א, ובכך לפגוע בתהליכים שמתרחשים בתאים. פעמים רבות התאים לא יכולים להתחלק בעקבות השבירה ומתחילים למות. אבל לפעמים מתרחשת התופעה ההפוכה: התאים נכנסים לבולמוס חלוקה ומתפתח גידול סרטני, ואכן אנשים שנחשפו לקרינה גרעינית חזקה נמצאים בסיכון מאוד גבוה לסרטן.
המוח מושפע מאוד מקרינה רדיואקטיבית, והרבה מהסימפטומים של מחלת קרינה קשורים למוח. זה מתחיל מבחילות, הקאות וכאבי ראש, וממשיך דרך פרכוסי מוח (כמו באפילפסיה), ובמקרים קשים גם פגיעות בהכרה, תרדמת ומוות מוחי. המוח תלוי מאוד במערכת הדם שמספקת לו אנרגיה. קרינה רדיואקטיבית מסוכנת מאוד לדם, וכתוצאה מכך יכולה לגרום לדימומים ובצקות במוח. למעשה, אם נסתכל על סיבות המוות של שורדי פצצות האטום, 50% מאלה שלא מתו מסרטן, מתו ממחלות לב ודם, כולל שבץ מוחי.
הקרינה פגעה קשה גם בעוברים שהיו ברחם בזמן הטלת פצצות האטום. השלבים המוקדמים של התפתחות המוח נחשבים קריטיים מאוד, ולא מעט בעיות מוחיות נוצרות בגלל פגיעה שמתרחשת בזמן ההתפתחות העוברית. מחקר שבחן את עוברי הירושימה ונגסקי, הראה ששיעורי הפיגור השכלי בקרב עוברים בשבוע 25-8 עלה משמעותית, גם אם הם נחשפו לקרינה בעוצמה 0.3 גריי. באופן מעניין, אצל עוברים בשבועות מתקדמים יותר לא נמצא שינוי בשיעור הפיגור השכלי. את עיקר הנזק ספגו עוברים בשבועות 15-8. כ-40% מהעוברים בגילים אלה שנחשפו לקרינה בשיעור 1 גריי ומעלה נולדו עם פיגור שכלי. באופן כללי, ילדים שנחשפו בתור עוברים מוקדמים לקרינה בעוצמה כזו הראו ירידה של 25 נקודות בממוצע במבחני IQ וקשיים בלימודים.
ניצולי פצצות האטום סבלו וסובלים עד היום מיחס מורכב מהחברה. בין היתר, רבים מהם לא הצליחו למצוא בני זוג משום שאלה חששו לפגיעה בצאצאיהם. כיום נראה שהפחד הזה לא מוצדק. מחקרים בתחום עדיין מתבצעים, אבל נכון להיום אין ראיות חד משמעיות לכך שהילדים של ניצולי פצצות האטום נמצאים בסיכון מוגבר למחלות מרכזיות.
אנחנו עדיין לא מבינים עד הסוף את המנגנון הביולוגי שבאמצעותו קרינה רדיואקטיבית פוגעת במוח, אבל אין ספק שהיא מסוכנת מאוד למערכת העצבים, הן של עוברים והן של בוגרים. מעבר לכל הפגיעות שעליהן דיברנו, אסור לשכוח את הטראומה שאירוע כמו הטלת פצצת אטום יכול לגרום. שיעורי ההפרעה הפוסט טראומטית בקרב ניצולי הפצצה גבוה משמעותית מהממוצע באוכלוסייה, וגם תסמינים והפרעות שמקושרים לפוסט טראומה, כמו חרדות וסומטיזציה, נפוצים אצלם הרבה יותר.
אהבתם את הפוסט? מוזמנים לתמוך בבלוג בפטריאון ולעזור לי להביא לכם עוד תוכן מעניין.
הפטריה שיצרה פצצת האטום שהתפוצצה מעל נגסקי ב-9.8.45 (AP)
הריסות מהירושימה
צילום: Stanley Troutman / AP