“הסקרים לא אומרים כלום, אני מסתובב בשטח ורואה כמה אהבה ותמיכה אני מקבל, תאמין לי, אנחנו נצליח…”
כל מי שהאזין לראיונות עם פוליטיקאים בחודשים האחרונים שמע את המשפט הזה לא פעם ולא פעמיים, בין אם ממועמדים לראשות הממשלה, או מפוליטיקאים שלא עברו את אחוז החסימה. אמנם זה משפט אסטרטגי שנועד להביא תמיכה, אבל אני בטוח שרוב מי שאמר אותו באמת הרגיש שהתמיכה הגדולה שהוא מקבל מעידה על הישג מתקרב. זוהי דוגמה להטייה פסיכולוגית שמשפיעה על כולנו.
את התופעה גילו החוקרים הישראלים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, הם שאלו נבדקים האם לדעתם יש באנגלית יותר מילים שמתחילות באות R או שהאות השלישית בהן היא R. הרוב ציינו כי לדעתם יש יותר מילים שמתחילות ב-R, על אף שבמציאות יש פי שלוש יותר מילים שהאות השלישית בהן היא R. אז מדוע הרוב טעה? משום שקל מאוד לחשוב מהר על הרבה מאוד מילים שמתחילות באות R, אבל קשה הרבה יותר לחשוב על מילים לפי האות השלישית שלהן. מכיוון שהנבדקים הצליחו להעלות בזכרונם הרבה יותר מילים מהסוג הראשון, הם חשבו שהוא נפוץ יותר.
התופעה נקראת “הטיית הזמינות”, ולפיה, דברים שזמינים לנו במהירות בזכרון יתפסו כשכיחים יותר. זה בדיוק מה שקורה לפוליטיקאים. כשהם יוצאים לשטח, הם מדברים בעיקר עם תומכים שלהם, אבל אנשים שלא מתעניינים בהם או מצביעים למפלגות אחרות לרוב לא באים איתם באינטרקציה. לכן המפגשים שהפוליטיקאים נוטים לזכור הם אלה בהם הרעיפו עליהם אהבה, בעוד שכל מי שלא תומך בהם פשוט לא נכנס לזכרון. בעקבות כך הם חושבים שהתמיכה בהם גבוהה יותר מכפי שהיא באמת.
דוגמה לחוק מרפי, שהוא כמובן לא חוק טבע אמיתי אלא גם כן תוצר של הטיית הזמינות. נסו לחשוב לבד מדוע, אם לא תצליחו, אתם מוזמנים לשאול