קוראי הבלוג הותיקים יודעים שאני מאוד אוהב את הסדרה “הישרדות” (האמריקאית כמובן). כתבתי עליה כאן כמה פעמים משום שהיא מהווה צוהר מעניין לעולם קבלת ההחלטות והתכנון האסטרטגי. אבל הפרק האחרון ששודר בליל רביעי שעבר, סיפק צוהר אחר לגמרי למוח. אז גם אם אתם לא צופים קבועים, תנולי לשתף אתכם ברגע טלוויזיוני אותנטי ויפה, הישר מהטקסטבוק של המוח.
העונה הזו מסקרנת, משום שבפעם הראשונה ב-48 עונות (וסוף סוף, יש לומר) אחת המתמודדות מאובחנת עם אוטיזם. הישרדות הוא משחק שמצריך הרבה מיומנויות שאנשים עם אוטיזם מתקשים בהן לרוב, כגון קריאת מצבים חברתית, ואווה אכן מתמודדת עם קשיים רבים לאורך המשחק, ובכל זאת, מדובר על בחורה שקולה שהגיעה למשחק עם אסטרטגיה מוכנה מראש. היא מחליטה שלא לספר לשאר המשתתפים על האוטיזם, מתוך חשש שינצלו אותה, אך בוחרת משתתף אחד, גבר מבוגר בשם ג’ו, ופותחת בפניו את הכל, מספרת לו כיצד לעזור לה במצבים קשים, ומבקשת שיגן עליה ויתווך לה במשברים ואתגרים. בעיני, צריך פגיעות וכנות לבקש דבר כזה ממתחרה ישיר. אבל ג’ו כמובן נענה לה.
והנה, בפרק האחרון הגיע רגע מבחן של ממש. אווה חוותה אפיזודה לא מילולית. זו תופעה שיכולה לקרות לכל אחד, אך נפוצה מאוד באוטיזם. בסיטואציה מציפה מאוד היכולת להביע את עצמכם בצורה מילולית יכולה להפגע, מה שגורם לאובדן שליטה התנהגותית. באוטיזם, הצפה יכולה להיות אתגר של ממש. תסמינים כמו קשיים בויסות חושי, סטרס, חרדה או בעייה בויסות הרגשי נפוצים מאוד באוטיזם ומובילים פעמים רבות להצפה, ובפרק האחרון של “השרדות”, השילוב של כמעט כל הנ”ל קרה לאווה בבת אחת מול כל המתחרים האחרים.
אווה התמודדה במשימת חסינות והקבוצה שלה עמדה להפסיד, כל האחריות הייתה עליה. היא נכשלה פעם אחר פעם לבצע את המשימה, והתסכול ניכר בפניה, בפרט כשהמתחרות שלה צמצמו ממנה את הפער ונשפו בעורפה. ואז פתאום, בבת אחת, היא הצליחה והצילה את הקבוצה מהפסד. בעוד שכל חבריה חוגגים סביבה, אי אפשר היה לפספס את אותות המצוקה שלה עם כל נשימה מאומצת, ההתפרקות הרגשית הציתה אצלה אפיזודה לא מילולית, מלטדאון של ממש.
מה עושים במצב כזה? דרך התמודדות מומלצת היא ליצור סביבה בטוחה בה ניתן להרגיש בנוח. אם הצפה גרמה לכל התופעה הזו, הדבר הנכון הוא לצמצם את ההצפה. להרגיע את הסיטואציה, רגשית, מבחינת מתחים, ובמידת הצורך גם מבחינת גירויים חיצוניים שיכולים להציף. הסצינה המצורפת כאן בראש הפוסט, מתוך הפרק האחרון של השרדות, מדגימה את זה מצוין, רגע אנושי, עדין ויפה, שמתאר סיטואציה שכדאי שכל אחד יכיר, משום שגם אתם יכולים להיות עדים להתפרקות שכזו מצד אדם קרוב.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
מתוך הישרדות 48 (CBS)