“הקוסם מארץ עוץ” הוא אחד מספרי הילדים האהובים עלי ביותר, ומהבודדים שמאוד נהנתי מהם הן כילד והן כמבוגר. הוא בורא עולם ייחודי ומעניין, מעמת אותנו עם האפשרות שגם דמויות כל יכולות עשויות להתגלות פתאום כמשהו אחר לגמרי, ומעבר לכך הוא שנון וחד, ומעביר ביקורת חברתית משעשעת מאוד במגוון נושאים.
כמובן שהדמות האהובה עלי בסיפור היא הדחליל, אותו יצור חסר מוח שמבקש מהקוסם שיעניק לו שכל, אבל בעצם מתגלה כדמות חריפה, אינטיליגנטית, ופשוט קורעת מצחוק.
בבית ספר “גרץ” בתל אביב החליטו ש”הקוסם מארץ עוץ” יהיה הנושא המלווה שלהם לכיתות ד-ו לאורך השנה, ותכננו מגוון של פעילויות שיתאימו לנושא. השבוע, כשדורותי פגשה סוף סוף את הדחליל, הזמינו אותי לדבר על המוח. אחת אחת פגשתי את שלוש הכיתות בבית הספר, ולא שכחתי גם את תלמידי ג’ שאמנם לא לומדים על הקוסם מארץ עוץ (משום מה הארי פוטר יותר מעניין אותם), אבל קיבלו גם הם פעילות מיוחדת. היה לי כיף ממש, הילדים הפגינו רמת ידע מעולה, הפעילות, למרות שהתקיימה בזום, הייתה קולחת ומעניינת, וכולם שמחו!
והנה אנקדוטה קטנה לסיום. בטח כולכם מכירים את הביטוי “אין כמו בבית” (There is no place like home), שמקורו הוא כאמור מ”הקוסם מארץ עוץ”, אבל האם ידעתם שהביטוי מאוד הוצא מהקשרו? השיחה המלאה דווקא צוחקת על האמירה הזו. הנה הציטוט המלא מהספר:
“דורותי סיפרה לו על קנזס, וכמה הכל שם אפור. הדחליל הקשיב בעניין ואמר “אינני מבין מדוע את רוצה לעזוב ארץ יפה שכזאת רק כדי לשוב למקום השחון והאפור שאת קוראת לו קנזס”. “זה כי אין לך מוח” ענתה הילדה. “לא משנה כמה עגומה ואפורה היא ארצנו, אנו, אנשי בשר ודם, מעדיפים לגור בה על פני כל ארץ אחרת, יפה ככל שתהיה, אין כמו בבית”. הדחליל נאנח: “ודאי שאינני מבין זאת”, אמר. “אילו גם לכם היה ראש ממולא קש, כמו ראשי, ודאי הייתם כולכם גרים רק במקומות היפים ובקנזס לא היה נותר איש, מזלה של קנזס שיש לכם מוח.”
