מתחרים בספורט? שימו לב איזה צבע אתם לובשים

האולימפיאדה כבר כאן, טובי ספורטיאנו מתחרים בענפים רבים נגד יריבים מכל רחבי העולם. עבור חוקרים רבים זהו גן עדן, משום שהם מנסים ללמוד האם יש אלמנטים מסוימים, מעבר לכשרון ויכולת ספורטיבית, שמעלים או מורידים את הסיכוי לנצח. היום נדבר על אחד מהם, שנחקר לא אחת: צבע המדים.

לצבע יש השפעה עצומה על חיינו. הוא משפיע על הדרך שבה אנחנו תופסים את העולם, אבל גם על דברים עמוקים מאוד כמו הרגשות שלנו, ועל מנגנונים מאוד לא מודעים כמו רעב ושובע. אמנם לצבע יש אפקט חברתי, ובתרבויות שונות יכולות להיות לו משמעויות אחרות, שגם ישפיעו על הדרך שבה נגיב לו, אבל לא מעט מחקרים מצאו קשר בין הצבע האדום לדומיננטיות, לא רק בבני אדם, אלא בבעלי חיים רבים, ובפרט בקופים.

ספורט הוא עולם תחרותי, ולדומיננטיות יש חשיבות בתחרות, אם כן, האם מי שלובש אדום יכול להקרין יותר דומיננטיות ובכך לקבל יתרון על היריב? לא מעט מחקרים גורסים שכן. אחד המחקרים המפורסמים בתחום בחן תוצאות מארבעה ענפי אומנויות לחימה (טאקוונדו, אגרוף ושני סגנונות האבקות), שבהם נהוג שאחד המשתתפים לבוש באדום והשני בכחול, לאורך אולימפיאדת אתונה, באופן מפתיע, הלובשים אדום ניצחו יותר. הפער לא היה מאוד גדול, ולא עלה בשום שלב על 55% נצחונות לאדום, אבל זה בכל זאת פער עקבי שאינו מקרי.

בשלב הבא החוקרים ניסו להבין האם התופעה מתרחשת בספורט קבוצתי. הם בחנו קבוצות מהליגה האנגלית ומצאו שלאורך עשרות שנים, קבוצות שהמדים שלהן אדומים נוטות להצליח יותר במשחקי בית. אך במשחקי חוץ, שבהן באופן מסורתי לובשים מדים בצבע שונה מהצבע הביתי (כלומר לא לובשים אדום), לא ראו הבדל בין קבוצות אדומות לקבוצות שאינן אדומות.

יש הרבה בעיות עם המחקרים הללו, בין היתר משום שמדובר באיסוף נתוני שדה, ולכן יש לא מעט גורמים אחרים שיכולים להשפיע על התוצאות שלא קשורים לצבע המדים. לכן חוקרים אוהבים לבצע ניסויים במעבדה, שבהם ניתן לשלוט על הגורמים השונים בצורה מבוקרת יותר. ניסוי שכזה התבצע בטאקוונדו, ענף ספורט שבו כאמור מתמודד אחד לובש מגנים וקסדה בצבע אדום, והשני בכחול. החוקרים נתנו לשופטי טאקוונדו מקצועיים לצפות בסרטונים מקרבות, לשפוט אותם ולתת ניקוד שיקבע מי המנצח בקרב. כל השופטים צפו באותם קרבות, אלא שבחלק מהמקרים החוקרים ערכו את הוידאו והחליפו את הצבעים של המתחרים. באופן מפתיע, זה השפיע על הניקוד שלהם. כך למשל, אם שופט אחד צפה בסרטון המקורי של הקרב, הוא נתן ניקוד רב יותר למתחרה באדום, אבל השופט השני, שצפה בסרטון הערוך, נתן ניקוד רב יותר דווקא למתחרה השני, שאותו הוא ראה באדום, אך במקור בקרב הוא לבש דווקא כחול. כלומר ייתכן שהצבע האדום לא משפיע רק על המתחרים עצמם, אלא גם על השופטים.

ומה קורה בענפי ספורט שבהם לא לובשים אדום? בג’ודו למשל ג’ודוקא אחד עולה בחליפה לבנה בעוד שיריבו עולה בכחול, והדבר לרוב נקבע מראש ובאקראי. היו כמה מחקרים שמצאו יתרון לג’ודוקא בכחול. אבל מאמר אחד טען שהסיבה לכך מורכבת יותר. לאורך העשור הראשון של שנות האלפיים, שבו התרחשו רוב המחקרים הנ”ל. היה נהוג בהצגת המתחרים לפני כל קרב שהג’ודוקא בכחול מוצג ראשון ואחריו מוצג הג’ודוקא בלבן. בשנת 2011 הנוהג התחלף, ומאז נהוג שהג’ודוקא בלבן מוצג ראשון. באופן מעניין, עד שנת 2011 הג’ודוקא הכחולים נטו לנצח יותר, אבל מאז שהנוהג התהפך, דווקא הלבנים מצליחים יותר. אגב, בדיקה של תוצאות הישראלים בשלושת הימים הראשונים של האולימפיאדה בפריז (הטור הזה נכתב בסוף היום השלישי) תומכת בכך, ב-11 מתוך 13 הקרבות ניצחו הג’ודוקא בלבן (עם זאת, זה מדגם קטן מאוד).

חשוב לקחת את כל המחקרים הללו בערבון מוגבל, כמו שראינו, יש הרבה מאוד גורמים שמשפיעים על התוצאות, ולא תמיד החוקרים מצליחים לזהות את כולם כמו שצריך. כמו כן, גודל האפקט הוא יחסית קטן, ויש מחקרים שבכלל לא מוצאים הבדלים בין צבעי מדים שונים. אבל אם בכל זאת קורא את הטור הזה מישהו מאיגוד הג’ודו או איגוד הטאקוונדו, אם יש לכם איזשהי השפעה על הדברים הללו, אולי בכל זאת שווה לנסות לשבץ את המתחרים שלנו בצבע הנכון.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל