“כאן בישראל, מרגישים כמה האנשים חמים. כולם פה מתחבקים, מתנשקים, עוזרים אחד לשני, מביעים המון רגש אפילו כשהם סתם מדברים. אבל באירופה זה לא ככה, האנשים שם כל כך קרים, אף אחד לא יעזור לך אם תצטרך עזרה, אף אחד לא מחייך ברחוב, כנראה שזה הקור והאפרוריות שעושים אותם כאלה, בניגוד לחום של הים התיכון”…
כמה פעמים יצא לכם לשמוע אמירות כאלה? על הקשר בין הטמפרטורה בחוץ לבין רגשות ויחסים בינאישיים? אלה לא רק דברים שנאמרים על בני עם מסוים, אלא דברים שממש טבועים בשפה שלנו, עם ביטויים כמו “חום ואהבה”, וגם בתרבות, קרן פלס רוצה להיות “אש מאנשים קרים” ונעם רותם “צריך חום אנושי”. לכאורה קצת מוזר להתייחס לתכונות כמו חברתיות גבוהה, דאגה לאחר והבעת רגשות דווקא בציר ה”חם מול קר”, אבל לא רק בציבור הרחב מדברים על כך, אלא גם באקדמיה.
כבר ב-1946 פרסם הפסיכולוג סולומון אש תיאוריה שמתייחסת ל”חום וקור אנושי”. מאז, לא מעט חוקרים עסקו בנושא, רבים נושאים למשל את עיניהם למערכת היחסים בין הורים לילדיהם, הן בקרב בני האדם והן בקרב בעלי חיים, שם כחלק מהטיפול ההורי נוצרת קרבה פיזית, למשל בחיבוק או בהתכרבלות, שמביאה איתה חימום של הצאצאים, מה שאולי יוצר את הקשר בין חום “רגשי” לחום “פיזי”.
עוד עדות לקשר בין השניים מגיעה מהמוח. האינסולה, שהיא אחד האזורים החשובים ביותר במוח לעיבוד רגשות והתנהגות חברתית, מעורבת גם בעיבוד של חישת טמפרטורה וחישת מגע. אמנם יש איזורים במוח שמעורבים במגוון רחב של תפקידים, אבל מצד שני זה אולי מעלה את ההשערה שהקשר בין חום רגשי לחום פיזי הוא לא רק תרבותי, אלא משהו שיש לו בסיס מוחי וביולוגי של ממש.
הניסוי המפורסם ביותר בתחום הזה פורסם ב-2008 בכתב העת הנחשב Science. הנסיין שקיבל את הנבדקים, ביקש מהם להחזיק לרגע את הכוס שלו בזמן שהוא רושם את פרטיהם. בחלק מהמקרים הנבדקים החזיקו ספל קפה חם, ובחלק מהמקרים כוס קפה קר. לאחר מכן, לנבדקים הוצג אדם מסוים, והם נתבקשו לתאר עד כמה הוא עונה על מגוון תכונות. באופן מדהים, אלה שהחזיקו בכוס הקפה החמה, נטו לשפוט את האדם כבעל תכונות חמות. בניסוי המשך, הנסיינים גייסו נבדקים אחרים (הפעם מהאוכלוסיה הכללית, בעוד שעיקר האוכלוסיה בניסוי הראשון היו סטודנטיות בנות 18 לבנות עור), נתנו להם להחזיק את הכוס, ולאחר מכן לבצע משימה. כפרס, הם יכלו לבחור בין תשורה לעצמם, או תשורה שאותם הם אמורים להעניק לחבר. באופן מעניין, אלה שהחזיקו בספל החם נטו לבחור יותר במתנה לחבר מאשר אלה שהחזיקו בקפה הקר.
בעצם, בשתי הגרסאות של הניסוי, אפשר להסיק שחימום פיזי של הידיים גרם להתנהגות שהיא יותר “חמה” רגשית וחברתית. לא מפתיע שהמאמר הזה עורר הדים רבים, הן בתקשורת והן בקהילה המדעית. נכון להיום, 13 שנה לאחר צאתו, הוא צוטט ביותר מ-1700 מאמרים אחרים, מספר גבוה מאוד בעולם הפסיכולוגיה, שמעיד עד כמה המאמר הזה מפורסם.
עם זאת, למרות ההצלחה האדירה והממצאים המפתיעים של המחקר, רק לאחרונה ניסו בפעם הראשונה לשחזר אותו במלואו. קבוצה של חוקרים מארה”ב וצרפת החליטה לבצע את שני הניסויים שוב כמעט אחת לאחת כמו בניסוי המקורי. אלא שהפעם הנבדקים גויסו כולם מהרחוב, ולכל ניסוי נלקחה קבוצה הרבה יותר גדולה של נבדקים מאשר בניסוי המקורי מ-2008. באף אחד משני הניסויים החוקרים לא הצליחו לשחזר את ממצאי הניסוי המקורי, ולא מצאו שום הבדל בין אלה שהחזיקו ספל קפה חם לכוס קפה קר.
אז האם זה באמת אומר שהניסוי המקורי לא תקף? ושחום פיזי לא יכול לגרום לחום רגשי? לא בהכרח. יש הרבה סיבות אחרות שיכולות להסביר מדוע הם לא הצליחו לשחזר את ממצאי הניסוי המקורי, אבל אין ספק שהמאמר החדש מחליש את ההשערה שאכן חום פיזי יכול לגרום לחום רגשי. האם זה יגרום לנו להפסיק לתפוס ישראלים, מצרים, או איטלקים כ”חמים” רגשית? כנראה שלא, אבל עוד רחוקה הדרך עד שנלמד האם בכלל יש איזשהו קשר בין טמפרטורה לחום רגשי.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
