אחת הסיבות שהגעתי לכנס של פרויקט המוח האנושי במאסטריכט היא בגלל התערוכה המדעית של הפרוייקט שאותה אנחנו מפתחים. התערוכה הזו תסתובב במוזיאוני מדע בכל אירופה (כולל כאן בארץ), ותציג את המדע של פרויקט המוח האנושי להמונים. בנוסף למוצגים החוויתיים, אנחנו מכינים מספר סרטונים, ובשביל אחד מהם רצינו לראיין את המדענים מהפרויקט ולשמוע את סיפורם.
אבל ראיונות מדעיים בדרך כלל דומים מאוד וכוללים שורה של שאלות בנאליות. כדי לעשות את זה מעניין יותר החלטנו לשאול שאלות בסגנון הפורמט הנהדר “סליחה על השאלה” (של “כאן11”, אוסטרלי במקור, ממליץ מאוד לצפות אם אתם לא מכירים), שבו אנשים מקבוצות שונות באוכלוסיה נשאלים אנונימית את כל השאלות שאף פעם לא העיזו לשאול אותם פנים אל פנים, באווירה נינוחה ומאוד לא רשמית.
אז אמנם אין המון עניין של פוליטקלי קורקט במדעי המוח, אבל בכל זאת כתבנו מספר שאלות מעט יוצאות דופן. היה משעשע מאוד לראות את האירופאים המנומסים מסמיקים למול שאלות כמו “האם היית מוכן לאכול מוח?”, או השאלה שכל דוקטורנט בישראל נשאל עשרות פעמים, “מה כבר יש לעשות עם התואר הזה?”. היו שורה של רגעים משעשעים, אחד זכור במיוחד היה כששאלנו: “האם אתה גיק?”, בעוד שהרוב אישרו שבהיותם חובבי מדע וטכנולוגיה אפשר לקרוא להם גיקים, אחד הדוקטורנטים היישיר מבט למצלמה, צמצם את עיניו ואמר: “ילדים, אני מנגן בלהקת מטאל, נראה לכם שאני חנון? תהיו כמוני”.
כעת אנחנו נכנס לשלבי עריכה אינטנסיביים, ונהפוך את שעות ההקלטה הרבות לסרטון שייתן לכם זווית קצת אחרת על חייהם של חוקרי מוח.
