למה כל כך קל להאמין לפייק ניוז?

לפעמים קשה להבין איך פייק ניוז מופץ באינטרנט בקלות כה רבה, ועד כמה פשוט לגרום לאנשים להאמין בדברים שלא קרו מעולם והם פרי דמיונם של אלה שהפיצו אותם. איך ייתכן שאנחנו זוכרים ותופשים כאמת טהורה דברים שהם לא נכונים, או שרק שמענו עליהם, ומדוע המוח שלנו לא מצליח להטיל ספק ולבקר אותם כמו שצריך?

כשאנחנו מקודדים מידע חדש בזיכרון, מקודדים יחד איתו שני דברים: תחושת מוכרות, והמקור לה, שמספר לנו מנין המידע שקודדנו מגיע. באופן מעניין, מוכרות ומקור אינם מעובדים באותה הצורה במוח, וכך נוצר מצב שבו אנחנו נתקלים באדם או במידע ש”נראה לנו מוכר”, אבל אנחנו לא יודעים מאין. המוח שלנו לא מוותר במצב הזה ומשתמש בכל האמצעים שלו כדי לחפש את המקור האבוד שייתן הקשר לתחושת המוכרות. פעמים רבות הוא מצליח, וכך אנחנו נזכרים שמי שעומד מולנו למד איתנו בכיתה לפני שנים רבות. אבל לפעמים המוח יכול לטעות, ולגרום לנו לחשוב שדברים מסוימים מוכרים לנו מסיבות אחרות לחלוטין. על המנגנון הזה בדיוק משחקת תופעת הפייק ניוז.

הניסוי הראשון בתחום נערך עוד ב-1977 ומאז שוחזר שוב ושוב בהצלחה רבה. החוקרים הציגו לנבדקים שורה של עובדות מהסוג שרובנו לא באמת יודעים אם הן נכונות או לא (למשל “הבסיס הראשון של חיל האוויר האמריקאי הוקם בניו מקסיקו”). המשתתפים התבקשו לענות בנוגע לכל עובדה אם היא נכונה או לא, ואם היא נכונה, לדרג עד כמה הם בטוחים באמיתותה. כעבור שבועיים ביצעו הנבדקים את הניסוי שוב, ופעם שלישית לאחר חודש. בכל פעם הם קיבלו רשימת עובדות חדשה, אך חלק מהעובדות הופיעו שוב בכל אחד משלושת הניסויים. מתברר שהעובדות שהופיעו שוב ושוב נתפשו כנכונות גם אם היו שקר מוחלט, וככל שעבר הזמן והמשתתפים נתקלו בהן כל פעם מחדש, הם הרגישו בטוחים יותר באמיתותן.

המונחים “מוכרות” ו”מקור” מסבירים למה זה קורה. כשאנחנו נתקלים בהיגד כלשהו ששמענו בעבר, מתעוררת בנו תחושת מוכרות חזקה מאוד, אך המקור כבר אבד. בשלב הזה המוח מנסה למצוא את המקור: מהיכן ההיגד הזה מוכר לנו? “ובכן”, אנחנו אומרים לעצמנו, “אם שואלים אותנו אם העובדה נכונה והיא נשמעת לנו מוכרת, כנראה היא מוכרת לנו כי היא נכונה. כנראה ידענו אותה ושמרנו אותה בפינה נסתרת בזיכרון”.

אם כן כל מה שצריך כדי לגרום לנו להאמין שמשהו מסוים הוא נכון הוא לקחת שמועה ולהדהד אותה כמה פעמים בכמה קולות שונים. לא מאוד חשוב מי אומר את הדברים, גם אם מדובר במקור מפוקפק, משום שעם הזמן אנחנו נוטים לשכוח את המקור ולהישאר עם תחושת המוכרות, ובפעם הבאה שנתקל באותה “עובדת כזב”, נקבל אותה כאמינה יותר, רק כי היא “נשמעת לנו מוכרת”.

קל להאמין שכשאנחנו שומרים משהו בזיכרון הוא נצרב בתוכו ונשמר כפי שהוא עד יום מותנו. בפועל, הזיכרון שלנו נתון לשינויים, זיכרונות שונים מתעצבים ואנחנו זוכרים אותם אחרת במהלך חיינו; אלא שתחושת הביטחון בזיכרון יכולה להישאר גבוהה גם אם הזיכרון עצמו משתנה, וזו בדיוק הבעיה בפייק ניוז. לאחר שהזיכרון שלנו כבר השתנה ואנחנו מרגישים שזו לא סתם שמועה ששמענו אלא עובדה קיימת, מכיוון שהביטחון הגבוה נשמר, קשה מאוד לחזור אחורה ולהבין שבעצם טעינו.