לא מעט הפרעות ומחלות שקשורות למוח נפוצות בצורה שונה אצל גברים ונשים. אוטיזם, למשל, מופיע בשכיחות גבוהה הרבה יותר אצל גברים, בעוד שאלצהיימר נפוץ יותר אצל נשים. כבר בסוף המאה ה-20 התחילו לשים לב לכך שהפרעת קשב וריכוז מאובחנת הרבה יותר אצל גברים מנשים. גם מחקרים עדכניים יותר על ילדים מראים שהשכיחות של ההפרעה אצל בנים גבוהה יותר, ומחקר אחד אף מצא שהפער עשוי להגיע עד לפי 16 יותר בנים עם הפרעת קשב וריכוז.
עם זאת, כאשר מסתכלים על אלמנט הגיל, רואים שככל שמשווים בין המינים בגילאים בוגרים יותר, הפער מצטמצם יותר ויותר. מה שגורם לרבים בקהילה המדעית לחשוב שייתכן שההבדל אינו ביולוגי כלל, אלא שנשים מאובחנות רק בגילאים בוגרים יותר, ולעיתים אינן מאובחנות כלל.
אצל מורים והורים נדלקות פעמים רבות נורות אדומות כשהם שמים לב להתנהגות היפראקטיבית יתר על המידה אצל ילדיהם, אחד הסימפטומים המפורסמים של ההפרעה. אלא שנראה שבנות מפגינות הרבה פחות התנהגות היפראקטיבית, ולכן לוקח יותר זמן לאבחן אותן. מה שכן מזהים הרבה אצל בנות עם ADHD הם תסמינים של דכאון וחרדה, לעיתים קרובות התסמינים הללו דומיננטיים יותר ומקשים על הפסיכיאטר לזהות את הפרעת הקשב, ויוצרים טעות באבחון.
עם זאת, ישנם מחקרים שמראים שדווקא אין שוני משמעותי בסימפטומים בין המינים. ייתכן, אם כן, שההסבר לכך הוא בכלל חברתי. היפראקטיביות בחברה שלנו נסלחת ואף נתפסת כאופיינית הרבה יותר בקרב בנים צעירים מאשר בנות, שמהן מצופה להתנהג בצורה “שקטה” יותר, מה שגורם להן להדחיק סימפטומים היפראקטיביים, ומקשה על האבחון. אך למרות הדחקת ההיפראקטיביות, הבנות הללו עדיין סובלות מההפרעה בקשב, ונאלצות להתמודד עם קשיים רבים בלימודים ובחיים. חוסר האונים אל מול הסיטואציה הלא מובנת הזו מוליד הרבה פעמים דכאון וחרדה, ויכול להסביר מדוע התסמינים האלה נפוצים הרבה יותר אצל נשים שמאובחנות עם ADHD.
למרות שרוב הקהילה המדעית מבינה כיום שכנראה יש אבחון חסר אצל נשים ב-ADHD, יש מי שמאמין שמדובר בשוני ביולוגי בין המינים. הורמוני המין שלנו מופרשים עוד בעת ההתפתחות וחשובים לארגון המוח. היו מחקרים שהצביעו על קשר אפשרי בין טסטוסטרון לארגון קבוצת תאי עצב שמפרישה דופמין וקשורה לקשב, מה שיכול להעיד על סיכון גבוה יותר להפרעת קשב בגברים, לעומת זאת, הם גם בחנו קשר אפשרי בין אסטרוגן לנוירונים באמיגדלה שאולי יכול להסביר הפרעות במצב הרוח. יש לציין שמדובר בממצאים מאוד מאוד ראשוניים שאי אפשר להסיק מהם הרבה.
כאמור, עדיין רב הנסתר על הגלוי. ישנם לא מעט סתירות בין הממצאים שצריך ליישב. אנחנו עדיין לא מבינים האם יש באמת הבדלים בין גברים לנשים בהקשר של הפרעת קשב, ואם כן, מה אופי ההבדל ומה גורם לו. אבל כנראה שאפשר להגיד בבירור דבר אחד: הפרעת קשב היא כבר לא משהו שמאפיין רק גברים, וככל שהמודעות לכך תעלה, ייטב לכולם.
למצולמת אין קשר לכתבה
צילום: אבישג שאר-ישוב