לכתוב מחדש את הדנ”א – טיפול ראשון בעריכה גנטית מאושר לשימוש!

עריכה גנטית נחשבת ליעד הנכסף של עולם המדע והרפואה בעשור האחרון, מאז שהתגלה כיצד אפשר לנצל מנגנון בשם קריספר קאס9, שמשמש במקור חיידקים להילחם בווירוסים שתוקפים אותם על ידי חיתוך ה-DNA הנגיפי, כדי לערוך גם DNA של חיות אחרות: להוציא מקטעים בעייתיים (למשל מוטציות) ואפילו להכניס במקומם מקטעים אחרים.

כיום יש כל כך הרבה מחלות גנטיות שנובעות משינוי ב-DNA, שהמחשבה על “עורך מתוחכם” שייכנס לספריית ה-DNA שלנו, ימצא בדיוק את “הטקסט הבעייתי” ויתקן אותו, הוא רעיון מדהים. לא פלא שעל התגלית הייחודית הזאת זכו שתי חוקרות – עמנואל שרפנטייה וג’ניפר דאודנה – בפרס נובל לכימיה ב-2020.

לאחר התגלית, הסתערו המדענים על קריספר-קאס9. אלפי מחקרים מתפרסמים מדי שנה בתת-התחום הזה ומראים כיצד עריכה גנטית יכולה לעזור לטפל במגוון מחלות. המחקרים הללו נערכים כמובן בחיות מעבדה בשלב הראשוני, אך כדי שטיפול ייצא לשוק הוא חייב לעבור ניסויים בבני אדם שיראו שהוא אכן יעיל, ומעבר לכך, גם בטוח. וכשמדובר על מנגנון חדש, בפרט כזה שבו משנים ממש את ה-DNA שלנו, צריך ללכת עקב בצד אגודל.

החוקר הסיני הא ג’יאנקוי, שהחליט על דעת עצמו לערוך גנטית את ה-DNA של עוברים כדי להפוך אותם לחסינים לנגיף ה-HIV (ונכשל), הרעיד את כל הקהילה המדעית במעשיו הלא-אתיים. ועם זאת, היה ברור שלמרות הכל זמנה של העריכה הגנטית יגיע.

לאט לאט, עם השנים, החלו ניסויים קליניים ספורים בבני אדם. בשנה האחרונה אחד מהם דהר קדימה, ובחודשים האחרונים קיבלנו סוף סוף את הבשורה: ה-FDA, מינהל התרופות האמריקאי, אישר את פרי המחקר הזה – טיפול ששמו Casgevy – לחולי אנמיה חרמשית, ואחריו הגיעו אישורים מהמינהלים המקבילים בבריטניה ובאיחוד האירופי.

אנמיה חרמשית היא מחלת דם גנטית שבה ישנה מוטציה בגן להמוגלובין, החלבון שנושא את החמצן בתאי הדם האדומים. המוטציה גורמת לכך שבתנאים של חוסר חמצן החלבון נקשר להמוגלובינים אחרים ומשנה את צורתם של תאי הדם האדומים לחרמש. כאשר התקף כזה מתרחש הוא עלול לגרום להרבה מאוד תסמינים קשים ולרוב מצריך אשפוז רפואי.

כל תאי הדם האדומים שלנו מקורם בתאי מח העצם, שמייצרים אותם לאורך כל חיינו. תרומת מוח עצם יכולה לעזור לחולי אנמיה חרמשית, שכן תאי מח עצם בריאים מתורם חיצוני ייצרו בהכרח תאי דם אדומים בריאים. אבל רק כאחוז אחד עד שניים מהחולים נמצאים מתאימים להשתלה שכזו.

וכאן נכנס לתמונה הטיפול החדש. אם אי אפשר לתת למטופלים מח עצם בריא של תורם חיצוני, מדוע שלא ניקח את מח העצם שלהם, נבצע בו עריכה גנטית וכך, כשנשתיל אותו מחדש בגוף, הוא ייצר תאי דם בריאים?

בפועל, המנגנון של Casgevy מעט מורכב יותר. במקום לשנות את הגן הפגוע להמוגלובין, הטיפול מנצל את העובדה שיש לנו ב-DNA גם גן עוברי להמוגלובין, שפעיל רק בהיותנו ברחם ומושתק בחיינו הבוגרים. באמצעות עריכה גנטית Casgevy מבטל את ההשתקה הזו, וכך מאפשר לתאי הדם לייצר המוגלובין תקין.

עד כאן התיאוריה, אך מה קרה הלכה למעשה? הניסויים הקליניים נחלו הצלחה של ממש. מתוך 31 חולים שנבדקו וחוו לפחות שני התקפים בשנה, 29 הגיעו למצב שבו הם לא חווים שום התקף בכלל. אלו תוצאות חיוביות מאוד, והן אלה שגרמו ל-FDA לאשר את הטיפול.

עם זאת, עדיין לא הכל ורוד. מדובר בטיפול מורכב מאוד ויקר מאוד. העלות שלו למטופל (או לחברת הביטוח) היא יותר משני מיליון דולר. מדובר בתהליך סבוך וממושך. בשלב הראשון החולים מאושפזים ועוברים טיפול להוצאת תאי מח העצם. לאחר מכן מתבצעת העריכה הגנטית עצמה, במעבדה (וחשוב מכך, מחוץ לגוף של המטופל, מה שמצמצם מאוד את תופעות הלוואי ואת הסכנה לשינויים גנטיים לא רצויים) – תהליך שאורך לא פחות מחצי שנה.

כעת מושתלים התאים בחזרה בגוף, לא לפני הליך כימותרפי שמטרתו להשמיד את כל מח העצם עם המוטציות, כדי שרק מח העצם הבריא ישפיע. התהליך המורכב והיקר הזה מקשה מאוד על יישום הטיפול, בפרט משום שאנמיה חרמשית נפוצה מאוד בעולם השלישי ובייחוד באפריקה.

ובכל זאת, אישור הטיפול הוא בשורה משמחת מאוד. זו יריית פתיחה לעידן חדש – עידן שבו נוכל להיכנס ל-DNA עצמו ולרפא באמצעותו מחלות שעד היום לא היתה להן תרופה, ואולי להציל בכך חיי אדם רבים.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל