מחקר שנערך על תושבי קנדה שהגיעו מרקעים אתנים הראה הבדלים גדולים מאוד בשכיחות השנאה לכוסברה. בעוד שכ-21% מאלה שמוצאם ממזרח אסיה ו-17% מהנבדקים בעלי המוצא האירופי לא אוהבים את הטעם, רק 3-4% מההיספנים ובני המזרח התיכון לא מחבבים כוסברה. זה אולי יכול להעיד על הבדל גנטי, אבל גם על הבדל תרבותי, שהרי אם במזרח התיכון נהוג לבשל יותר עם כוסברה, אולי זה פחות מפתיע למצוא כאן אחוז גבוה של אנשים שאוהבים את הטעם.
אבל מחקר נוסף הראה שתאומים זהים נוטים להיות הרבה יותר בעלי אותו טעם בכוסברה מתאומים לא זהים. כל אותם תאומים גדלו באותו הבית, כלומר נחשפו לאותו האוכל. אבל תאומים זהים גם חולקים בדיוק את אותו הדנ”א, כלומר ייתכן שיש רכיב גנטי שמשפיע על האהבה לכוסברה.
כמה וכמה חוקרים ברחבי העולם החליטו לחפש הבדלים גנטיים בין אנשים שאוהבים כוסברה לאלה שלא. במחקרים רחבים שבהם בחנו שינויים ב-DNA מצאו כל מיני גנים מעניינים, למשל קולטן שקשור לקליטת טעם מר, וייתכן מאוד שאצל חלקכם הקולטן הזה רגיש במידה אחרת, מה שעשוי לגרום לכך שאתם רגישים יותר או פחות למרירות של כוסברה, ולכן מרגישים שהטעם שלה שונה, פחות טעים.
מחקר נוסף נערך על ידי צוות החוקרים של חברת 23andme. המחקר הזה בחן תופעה מעניינת יותר בסוגיית הכוסברה, והוא שרבים מ”שונאי הכוסברה” טוענים שיש לה טעם של סבון. טענה שכזו בהחלט יכולה להעיד על פער בתפיסה, אבל מה גורם לו? לפי החוקרים האשם בכך הוא הגן OR6A2. הגן הזה מקודד לאחד מקולטני הריח שיושבים באף שלנו. הגן הזה מעניין משום שהוא רגיש לאלדהידים, חומרים שנפוצים ביותר במגוון רחב של צמחים, כולל כוסברה, אלא שרבים מהם נמצאים גם בסבונים שונים, החומר S-Linalool למשל קיים ברוב מוצרי ההגיינה. ריכוזים שונים של האלדהידים בין הכוסברה לסבון, והשילוב שלהם עם חומרים נוספים גורמים לכך שרובנו לא חושבים שלכוסברה ולסבון יש את אותו הריח. אבל מספיק שהקולטנים הרלוונטיים ישנו את הרגישות שלהם, וכל תפיסת הטעם והריח תשתנה, ותגרום לנו להרגיש שכוסברה היא בעצם סבון.
אז האם פתרנו את התעלומה? רק חלקית. משום שבכל המקרים שתיארתי פה, כל שינוי שתואר כאן הופיע רק בחלק קטן, מעט יותר מ-10%, מאלה שטוענים שכוסברה מרתיעה אותם. לגבי השאר, ייתכן שהתמונה היא מורכבת יותר, ואולי מערבת הרבה יותר גנים. אבל ייתכן שלא בכל המקרים אי האהבה לכוסברה היא עניין גנטי. חוש הטעם והריח מקושרים לאזורי רגש וזכרון בצורה חזקה הרבה יותר מכל חוש אחר. לכן על אף שאצל חלקכם אולי יש שינוי מסוים בדנ”א שגורם לכם לשנוא כוסברה, ייתכן שרבים מכם פשוט רכשתם את אי האהבה לתבלין הזה, בדיוק כמו שאפשר ללמוד לאהוב או לא לאהוב כל מאכל אחר, אפילו ופל לימון.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, יובל שער ובני גויכמן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
כוסברה (אריאל פלמון)
נראה לי שיש בינינו שונאי כוסברה שאוכלים מאכלים עם כוסברה בלי להרגיש.