כיצד הלב גורם לחרדה?

בציבור הרחב נהוג לתת קרדיט ללב על דברים שדווקא המוח הוא האחראי עליהם. הלב שלנו לא אחראי לרגשות או לאופי שלנו. אנשים שסובלים מבעיות לב יכולים לאהוב בדיוק כמו אנשים בריאים. ועם זאת, הלב הוא משאבת הדם המרכזית בגוף, דם מביא איתו אנרגיה, והמוח זקוק לאנרגיה. לכן, דברים שקורים בלב בהחלט יכולים להשפיע גם על הפעילות המוחית.

מחקר חדש עוסק בדיוק בממשק הזה ומלמד ששינוי בקצב הלב יכול בהחלט להיות גורם לחרדה. מאחורי המחקר עומד קרל דייסרות’, אחד מחוקרי המוח החשובים בעולם ומי שנחשב כבר תקופה כמועמד לפרס נובל. דייסרות’ החל את דרכו כרופא ועשה התמחות בפסיכיאטריה. במהלכה, הוא שם לב שמטופלים שמאובחנים עם חרדה סובלים לא אחת גם מבעיות לב. בעבר כבר הראו כי חרדה היא גורם סיכון למחלת לב איסכמית (ירידה באספקת הדם בגלל היצרויות בעורקים) וכי אחד הסימפטומים הנפוצים של הפרעת חרדה הוא קצב לב גבוה במיוחד, יותר מ-100 פעימות בדקה.

הפיתוח המדעי החשוב ביותר של דייסרות’ עד היום הוא האופטוגנטיקה: שורה של חלבונים רגישים לאור שהגיעו בעיקר מאצות. דייסרות’ פיתח שיטה “להשתיל” את החלבונים האלה (כלומר לבטא אותם גנטית) בתאי עצב ולהפעיל או לכבות אותם באמצעות אור. אפשר להשוות זאת למתג המאפשר לנו לשתק את התאים או להפעיל אותם, ולשנות בכך את פעילות המוח. במחקר הנוכחי הפעילו דייסרות’ ועמיתיו את המנגנון דווקא על הלב והגבירו את קצב הלב של עכברים פי 1.5. כתוצאה מכך, העכברים החלו לפתח תסמיני חרדה. אחת הדרכים לזהות חרדה בעכברים היא באמצעות מבוך המורכב מזרוע פתוחה וזרוע סגורה. העכבר הוא חיה סקרנית ובדרך כלל יסתובב בכל רחבי המבוך ויחקור את כולו, אבל עכבר עם חרדה הוא כזה שיעדיף להשאר בזרוע הסגורה.

בשלב הבא עלתה השאלה איך קצב הלב הגבוה אצל עכברים משנה את המוח וגורם לחרדה. כשהחוקרים בדקו זאת, הם גילו שהאינסולה – איזור במוח החשוב לבקרה הרגשית – פעיל ביתר אצל העכברים בעלי קצב הלב הגבוה. כדי לסגור את המעגל סופית, החוקרים דיכאו את פעילות האינסולה של העכברים ומצאו כי למרות שקצב הלב שלהם נשאר גבוה מאוד – תסמיני החרדה שלהם נעלמו, והם חזרו לחקור את הזרוע הפתוחה של המבוך.

מה שניתן ללמוד מהניסוי הזה הוא שקצב לב גבוה מאוד לא רק קשור לחרדה, אלא (לפחות בעכברים) יכול גם ממש להיות הגורם לחרדה. הוא לא עושה זאת באופן ישיר, אלא משנה את פעילות המוח, ובפרט את פעילות האינסולה, וזה כנראה מה שגורם לחרדה. המשמעות היא שגם הפרעות פסיכיאטריות נוצרות בגלל שינויים שמתרחשים בגוף, ובפרט במוח, ושהבנת המסלול שלהן, כפי שעשה המחקר הנוכחי, תאפשר לנו בטווח הארוך לטפל בהפרעות דומות בצורה הרבה יותר נקודתית והרבה יותר טובה.