בעקבות הטור הקודם שלי, שעסק בקרינה אולטרה סגולה, ובפיגמנט המלנין שגורם לעור כהה יותר, אותו פיתחנו כדי להגן על עצמנו מקרינה זו, נשאלתי האם לקרינה אולטרה סגולה יש גם יתרונות. האמת היא שהתשובה היא חיובית. יש דבר אחד שהגוף שלנו זקוק בשבילו לקרינה אולטרה סגולה, ודווקא האיזון הזה בין החסרונות הרבים שלה ליתרון האחד, הולידה סיפור אבולוציוני מרתק.
ויטמין D חשוב עבורנו מאוד, הוא מעורב במגוון תהליכים כגון שמירה על בריאות העצמות. הוא אחראי להבטיח שהסידן שמגיע ממזוננו ייספג בצורה תקינה. כמו כן, הוא ממלא תפקיד חשוב בחיזוק המערכת החיסונית, בניהול תהליכי דלקת והתמודדות עם מחלות כרוניות. האמת היא שהוא לא ויטמין, משום שאיננו מקבלים אותו מבחוץ, אלא יכולים לייצר אותו בעצמנו.
מהסיבה הזו גם המיתוס המפורסם שלפיו אנו מקבלים ויטמין D מהשמש אינו מדויק. השמש לא יכולה להעביר לנו חלבונים, אלא רק קרינה, ובין היתר קרינה אולטרה סגולה. קרינת UVB מעוררת את התהליך שבו כולסטרול נהפך לויטמין D, כך שגם אם השמש לא מספקת לנו אותו ישירות, חשיפה לקרינה מהשמש בהחלט מעורבת ביצירה שלו.
כך שבעצם אנחנו נתקלים כאן במטבע בן שני צדדים. מצד אחד, כמו שסיפרתי בטור הקודם, קרינת UV מסוכנת לעור, אך בכל זאת יש לה יתרונות בהקשר של ויטמין D, כיצד מיישבים בין שני הדברים?
כחלק מההתפתחות האבולוציונית של האדם, הוא איבד את הפרווה שאותה, כשאר הקופים, עטו אבות אבותינו. הפרווה מספקת הגנה מקרינת UV, ובלעדיה נזקקנו להגנה חדשה. כך התפתח פיגמנט המלנין, שהפך את עורם של בני האדם הראשונים לכהה, זאת בניגוד לשימפנזים, שלהם עור בהיר יותר מתחת לפרווה. העור הכהה סינן חלק מהקרינה, אך לא את כולה. עם זאת, באפריקה שקרובה לקו המשווה בה התפתחו ראשוני האדם, הקרינה כל כך חזקה, שמעט הקרינה שהצליחה לחדור את מעטפת המלנין הספיקה כדי לעורר את תהליכי יצירת הויטמין D. כך האדם הרוויח מצד אחד מספיק קרינת UV בשביל התהליכים החשובים, אבל לא יותר מדי כדי לסכן את עצמו.
אך כשבני אדם עזבו את האזורים הטרופיים ועברו לאקלים קר יותר, כמות הקרינה מהשמש קטנה בהתאם. במצב זה, כמות גבוהה של מלנין בעור עלולה להיות מסוכנת. המלנין העודף יכול לסנן את מעט הקרינה מהשמש יותר מדי, וכך לא מספיק קרינת UV תוכל לחדור את המעטה ולדאוג לויטמין D. לכן אוכלוסיות כאלה עברו תהליך אבולוציוני שגרם להפחתת המלנין, ובכך לשינוי צבע העור לבהיר יותר.
בנוסף לשינוי צבע העור, אסטרטגיה נוספת שפותחה באזורים קרים הייתה שינוי תזונה. במדינות צפוניות עד היום נפוצה תזונה של מאכלים העשירים בויטמין D כמו דגים שומניים (סלמון, סרדינים וטונה), חלמון ביצה, ואחרים, כסוג של פיצוי נוסף עבור החשיפה המועטה לקרינת השמש.
כפי שראינו, האבולוציה של צבע עורנו התפתחה תוך איזון בין הגנה מפני קרינה מזיקה לבין הצורך לייצר ויטמין D החשוב לבריאותנו. ודווקא הבהרת העור באוכלוסיות צפוניות נועדה לאפשר לנו להחשף דווקא ליותר קרינה, דבר שמרגיש לעיתים כמנוגד לאינטואיציה. וזהו עוד טפח אבולוציוני מרתק החושף כיצד התפתחנו והשתנינו בתגובה לאתגרי הסביבה.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, תמר כהן ורועי וקראט, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
הזכיר לי מוצרים לא בריאים כמו מרגרינה או תרכיזי מיץ עתירי סוכר שעל האריזה שלהם מצוין "בתוספת ויטמין D".