פרות הן לא חיות שרבים מאיתנו תופסים כבעלות אינטלגנציה יתרה. אם הן רק נוהגות לבלות את ימיהן בליכוך עשב בשדות, כמה קוגניציה מורכבת כבר צריכה להיות להן? ובכן, שני מחקרים מעניינים מהשנים האחרונות מלמדים אותנו שפרות מסוגלות ללמוד יכולות מרשימות למדי. בטור הזה נלמד יחד איך אפשר לאמן פרות להתאפק בדרך לשירותים, ואיך הן אפילו יכולות להשתמש בכלים בצורה מורכבת.
הסיפור הראשון לוקח אותנו לניו זילנד, מדינה שמגדלת לא מעט בקר. בעשורים האחרונים רפתות בכל העולם הפכו גדולות מאוד, במטרה לספק לפרות לא מעט שטח להסתובב בו גם כשהן בתוך המבנה. אבל המשמעות היא שהן עושות את צרכיהן בכל רחבי הבטון, מה שהופך את נקיון היציאות למשימה מורכבת מאוד. הצואה שנשארת ברפת יכולה להיות מקור למחלות רבות, אבל ברגע שהיא משתלבת עם שתן, הבעיה כבר הופכת לחמורה הרבה יותר, משום שנוצרת אמוניה, שיכולה להפוך לגז תחמוצת החנקן שתורם לאפקט החממה.
למעשה כבר כיום כמחצית מהאמוניה שנוצרת באירופה מגיעה מבקר. והנושא מטריד רבים, כולל את החוקרת לינדסי מתיוס. כשהיא סיפרה זאת בראיון שנתנה ברדיו, שאל אותה המראיין, בבדיחות הדעת, למה לא לנסות לאמן את הפרות להתאפק? ווטרס השיבה בהומור אבל כשהיא חשבה על זה הרעיון היה נשמע מעניין. כל הורה מכיר את שלב ה-potty training, שבו מסירים לילדים את החיתול ומלמדים אותם להתאפק ו"לעשות בסיר", האם גם פרות מסוגלות לעשות זאת?
מתיוס והצוות שלה החליטו לנסות, הן בנו מתחם מגודר קטן עבור הפרות כדי שיעשו בו את צרכיהן, וכן גדרות שייצרו מאין "תור" שבו הפרות יעמדו כדי להכנס לשם. פרות שהצליחו לעשות את צרכיהן במתחם, קיבלו פרס – שעורה, מי שלא הצליחו להתאפק ושחררו במהלך ההמתנה בתור, קיבלו עונש: שפריץ של מים.
התוצאות היו מפתיעות, שליש מהפרות, 10 מתוך 30, עברו את האימון בהצלחה ולמדו לעשות את צרכיהם בשטח המיועד. חוקרים אחרים ניסו גם הם לאמן פרות להתאפק כדי להתמודד עם הנזק המצטבר, וייתכן שיש כאן פוטנציאל להתמודדות עם המפגע. עם זאת, לא כולם אופטימיים שהדבר ישים עד כדי כך שיהיה אפשר להשתמש בו גם ברפתות מסחריות.
הסיפור השני שלנו נוגע לפרה מעניינת בשם ורוניקה שחיה באוסטריה, בעיירה קטנה בהרים. יום אחד זיהה אופה בעיירה שורוניקה תופסת מקלות בפיה ומשתמשת בהם כדי לגרד את גופה. השמועה מהר מאוד עשתה לה כנפיים לפני שהיא הגיעה לאליס אורספרג מאוניברסיטת וינה, שחוקרת שימוש בכלים בבעלי חיים, והחליטה לבחון את ורוניקה בעיניים אקדמיות.
אנו כמובן מכירים לא מעט דוגמאות של בעלי חיים שמסוגלים להשתמש בחפצים מהסביבה ככלים. התופעה נפוצה במיוחד בבעלי חוליות, שלהם כמובן מוח מפותח, עורבים וקופים הם מומחים גדולים בכך, אבל ישנם גם בעלי חיים חסרי חוליות שעושים זאת: נמלים משתמשות בחלוקי נחל כדי לאסוף חול ולהסוות את הקן שלהן, ותמנונים נצפו מסדרים קליפות קוקוס כדי להסתוות מאחוריהן.
כדי שהשימוש בחפצים יוגדר באמת כשימוש בכלי, יש שלושה דברים שאנחנו מצפים לראות: הראשון הוא שהכלי יעזור לחיה לבצע פעולה שהיא לא יכולה לעשות בלעדיו, ובנוסף, היא צריכה להשתמש בו כמאין "הארכה של הגוף" ולשנות את הכיוון המקורי שלו לצרכיה. האם ורוניקה הפרה עומדת בכל שלושת התנאים? אורספרג והפוסט-דוקטורנט שלה, אנטוניו אוסונה-מסקרו, בחנו את ורוניקה בעשרות חזרות במשך שבועיים, התוצאות היו חד משמעיות: היא בהחלט יכולה להשתמש בכלים.
אבל הסיפור של ורוניקה מרשים אפילו יותר, משום שיכולת השימוש שלה בכלים מורכבת מזו של רוב בעלי החיים. כשנתנו לורוניקה מטאטא, היא החזיקה אותו בפיה והשתמשה בסיבי הטאטוא כדי להתגרד. אבל לעיתים היא דווקא העדיפה להחזיק אותו הפוך ולהתגרד באמצעות החלק הקשה בו נהוג להחזיק את המטאטא. זה לא היה מקרי, החוקרים שמו לב שהיא עושה זאת כשהיא רוצה לגרד אזורים שהיו רגישים מדי למגע של הסיבים הדקים, והצריכו גירוד מאסיבי יותר.
היכולת להשתמש באותו כלי ליותר ממטרה אחת היא יכולת קוגניטיבית מאוד מורכבת. בני אדם כמובן מסוגלים לה, וכן גם קרובינו השימפנזים, שיכולים להשתמש בחלק העבה של מקל כדי ליצור חור בתוך קן של טרמיטים, ואז בחלק הדק כדי לשלות ממנו את הטרמיטים עצמם. זו העדות הראשונה של חיה אחרת שמסוגלת לעשות זאת, ועצם העובדה שמדובר דווקא בפרה, צריך ללמד אותנו שכנראה לחיה הזו יש יכולות קוגניטיביות שראויות ליותר הערכה מאיתנו.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
אילוסטרציה: Getty images