מאמן הכדורסל דיוויד בלאט הודיע לפני שבוע כי הוא מתמודד עם טרשת נפוצה. זוהי מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון מזהה בטעות חלקים מהמוח (את מעטפת השומן שעוטפת את תאי העצב) בתור פולש חיצוני, תוקפת אותם וגורמת לנזקים מוחיים. המחלה הקשה הזו עודנה חשוכת מרפא, אך הטיפול התרופתי השתפר משמעותית (בין היתר בזכות הקופקסון, שפותחה במכון ויצמן ובחברת טבע) והקל מאוד על החיים של חולים רבים. אפילו מספר מקרי המוות כתוצאה מהמחלה נמצא בירידה בעשורים האחרונים.
כאשר מסתכלים על שכיחות המחלה באזורים שונים בעולם, מגלים תופעה מוזרה ומעניינת: ככל שמתרחקים מקו המשווה הסיכוי לחלות במחלה עולה. לדוגמה: אם נחלק את ארה”ב בקו הרוחב 37 (שחוצה אותה בערך לשניים), נראה שמדרום אליו שכיחות המחלה היא כ-65 מקרים לכל 100,000 איש, בעוד שמצפון לו השכיחות קופצת לכ-125 מקרים. באירופה המצב דומה: לשבדיה ופורטוגל גודל אוכלוסיה דומה, ובכל זאת בשבדיה יש יותר מפי 2 מקרים של טרשת נפוצה.
ומה קורה למהגרים? האם אנשים שעוברים ממדינה באזור קו המשווה למדינה ליד הקוטב שומרים את רמת הסיכון הנמוכה שלהם, או שמא מאמצים את רמת הסיכון החדשה של המדינה אליה הם הגיעו? המחקרים מראים שכנראה שזה תלוי בגיל ההגירה. מי שמהגר בעודו צעיר מאוד נוטה לקבל רמת הסיכון של המדינה החדשה, בעוד שמי שמהגר בגיל מבוגר יותר נשאר עם זו של המדינה ממנה הוא בא, ורק הצאצאים שלו שכבר נולדו במדינה החדשה נמצאים ברמת הסיכון של שאר האוכלוסיה במדינה. כך למשל מחקר שנערך בבריטניה הראה שמהגרים מהודו ומאפריקה נמצאים בסיכון נמוך יותר לטרשת נפוצה, מחקרים דומים נערכו באוסטרליה, בדרום אפריקה ואפילו בישראל, מחקר שפורסם בשנת 1966 הראה שבישראל יש הרבה יותר מקרים של טרשת נפוצה בהשוואה למדינות בקו הרוחב שלנו, וטען שהסיבה לכך היא ההגירה הגדולה ממדינות אירופה הצפוניות יותר מאז קום המדינה.
אנחנו עדיין לא יודעים מה עומד מאחורי התופעה המעניינת הזו. בין היתר משום שעדיין לא ברור מה גורם לטרשת נפוצה. אחת ההשערות המוכרות קשורה להשפעה של השמש ובפרט לסוגים שונים של ויטמין D (שבניגוד למיתוס המפורסם, אנחנו לא מקבלים אותו מהשמש, אבל חשיפה לאור שמש מסייעת לתהליך הייצור של הויטמינים הללו). לויטמין D יש לא מעט תפקידים והשפעות על מערכת החיסון, ולכן אולי שינויים ברמות שלו יכולים לגרום למערכת “להשתגע” ולהוביל לפרוץ המחלה. מחקר ותיק נוסף הראה שבאזור החוף בנורווגיה שכיחות המחלה נמוכה יותר מאשר בפנים המדינה, וטען שהסיבה לכך היא צריכה מוגברת של דגים, שעשירים בויטמין D. עם זאת, חשוב לציין שזוהי רק השערה, ואת הסיבה האמיתית אנחנו עדיין לא יודעים.
חשוב לציין שהקשר בין הסיכון למחלה למרחק מקו המשווה הוא לא מושלם. ישנן כמה אוכלוסיות צפוניות מאוד, כמו האינואיטים (האסקימואים) והסאמים (תושבי לפלנד) שבהן שכיחות המחלה נמוכה מאוד, ולעומת זאת בסן מרינו שבלב איטליה השכיחות היא יחסית גבוהה. כמו כן, ישנן מחלות אוטואימוניות (כמו סוכרת וקרוהן) שנפוצות יותר בעולם המערבי, וניתן לראות זאת גם בטרשת נפוצה. אך גם אם הסיפור מורכב ומבלבל, כנראה שאם נבין את הסיבות להבדלים הללו, אולי נתקרב צעד אחד נוסף בדרך לניצחון על המחלה.
הקוטב הצפוני (NASA/רויטרס)