כולנו יודעים שכאשר אנחנו משתזפים, גוון העור שלנו מתכהה. הקשר בין צבע העור לחשיפה לשמש ניכר גם אם מרחיבים את המבט; ומתבטא בקורלציה מובהקת בין צבע עורן של אוכלוסיות ילידות לבין מידת הקרינה באזור המוצא. רוב קרינת השמש בכדור הארץ מתרכזת באזור קו המשווה, וככל שמתרחקים ממנו היא פוחתת. ואכן, ככלל, ככל שנתרחק מקו המשווה נפגוש אנשים שעורם פחות ופחות כהה.
את גוון העור שלנו קובע המלנין – אותו פיגמנט שמסוגל לחסום קרינה אולטרה סגולה (גם מסוג UVA וגם מסוג UVB) בצורה יעילה יחסית. מלנין בעור כהה חוסם בערך פי שניים יותר קרינה מאשר בעור בהיר. קרינת UV גורמת לנזקים ב-DNA ובשל כך עלולה להוביל לסרטן, וזו הסיבה לכך שחשיפה ממושכת לשמש מעלה את הסיכון ללקות בסרטן עור. לכן נפוצה מאוד הסברה שלפיה העור הכהה הוא יתרון אבולוציוני שהשיגו לעצמם תושבי האזורים הקרובים לקו המשווה, משום שהוא מגן עליהם מסרטן העור, או לפחות מצמצם את הסיכוי לחלות בו.
אלא שלאורך השנים החלו מדענים לחשוב אחרת. כבר ב-1964 הזכיר חוקר סרטן העור הרולד בלום כי רוב מקרי הסרטן מאובחנים בגיל השלישי, לאחר גיל הפוריות בנשים. משמעות הברירה הטבעית בהקשר זה היא שתכונה שעוזרת לצאצאים להביא בעצמם כמה שיותר צאצאים תהיה זו שתתפשט באוכלוסייה. כלומר, אם תכונה מסוימת מסייעת לאדם לשרוד רק כשהוא כבר לא פורה, היא לא תעזור לו להביא יותר צאצאים, ולכן היא לא תיטה להתפשט באוכלוסיה. זו כנראה גם הסיבה שעל אף שיש מוטציות שמקנות חסינות פרקטית מאלצהיימר, הן אינן נפוצות באוכלוסייה.
מאותה סיבה, לא סביר להניח שפיגמנטציה כהה התפתחה כדי להגן עלינו מפני סרטן העור. אז מדוע בכל זאת זה קרה? ממצאים מהעשור האחרון מצביעים על כך שייתכן שזה קשור דווקא לחומצה פולית.
חומצה פולית היא סוג של ויטמין שאנו צורכים דרך מזון. היא משתתפת במגוון תהליכים ביולוגיים, ובין היתר בסינתזה של החומר הגנטי. לכן, כמות מספקת שלה היא חיונית להתפתחות עוברית תקינה, וההמלצה לנשים בגיל הפוריות היא ליטול חומצה פולית כתוסף תזונה עוד לפני הכניסה להריון.
מחסור בחומצה פולית בזמן הריון עלול להוביל למגוון רחב של מומים מולדים הקשורים לתעלה העצבית. המוכר שבהם הוא כנראה שדרה שסועה (ספינה ביפידה), פגם הנובע מבעיה בסגירת התעלה העצבית אצל העובר, אשר במקרים קשים נלווית לו פגיעה של ממש במערכת העצבים, וללא טיפול רוב התינוקות שמאובחנים עם מקרים חמורים מתים תוך מספר חודשים.
מחקרים שנעשו בעשרים השנים האחרונות הראו כי קרינה אולטרה סגולה מסוגלת לפרק חומצה פולית בדם. רמת החומצה הפולית בגוף האדם משתנה לאורך השנה, כשבחורף – שבו אנו נחשפים לפחות קרינה – מאגרי החומצה הפולית בדם גבוהים יותר מבקיץ.
בניגוד לסרטן העור, מחסור בחומצה פולית עלול לגרום למחלות שמשפיעות על שרידות של עוברים, ולכן יש לו השלכה ישירה על מנגנון הברירה הטבעית. רמות גבוהות של מלנין ועור כהה סייעו לאדם להתמודד עם קרינה אולטרה סגולה חזקה, לצמצם את פירוק החומצה הפולית ובכך להגדיל את השרידות של התינוקות. לכן הגיוני שרמות גבוהות של מלנין, בפרט באזורים בעלי קרינת UV גבוהה, הפכו להיות יתרון אבולוציוני.
אך ישנן קבוצות אתניות שמצאו דרכים נוספות להגן על החומצה הפולית מפני הקרינה. מחקר שפורסם ב-2017 התמקד בטיבטים, וביקש לבחון את האופן שבו הם הסתגלו לחיים בגובה רב. בגבהים של הרי ההימלאיה האטמוספירה דלילה יותר, וסופגת פחות קרינת UV – מה שהופך את האוכלוסייה שם לחשופה הרבה יותר לנזקי קרינה. ממצאי המחקר מעידים כי ייתכן שהאבולוציה סידרה להם פתרון ייחודי. המחקר גילה כי שינוי בגן בשם MTHFR קשור בעלייה משמעותית ברמות החומצה הפולית בדם, וכי הוא נפוץ במיוחד בקרב תושבי טיבט. מכאן שישנם כנראה מנגנונים נוספים, לצד המלנין, שמסייעים לנו לשמר את החומצה הפולית בגופנו.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן תמר כהן ורועי וקראט, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
ראיון ל"שגרת חירום" בגלי צה"ל בנושא