המחלה המסתורית שמאיימת על עתידן של הפומות

הפומות בפלורידה שבארה”ב נמצאות בסכנת הכחדה חמורה. מדובר בחיות שצריכות מרחב גדול מאוד, טריטוריה של פומה משתרעת על כ-500 קמ”ר. אלא שהבנייה והפיתוח המואצים בפלורידה מצמצמים מאוד את שטחי המחייה שלהם, והכבישים המהירים הרבים שנסללו במדינה הובילו לתאונות דרכים רבות שגבו קורבנות רבים בקרב הטורף החתולי הזה. כשמוסיפים לכך את הציד הלא חוקי ואת הקרבות האלימים בין פומות שונות, הגענו למצב שבו בשנות התשעים חיו רק כמה עשרות בודדות של פומות בכל פלורידה. מאמצי שימור קדחתניים העלו את המספר בעשורים האחרונים לכ-120-250 פומות. אבל עכשיו מחלה נוירולוגית מסתורית מאיימת לשנות את המצב, וכרגע אנחנו חסרי אונים מולה.

הדיווח הראשון לרשויות על אותה מחלה נשלח עוד ב-2018, ומאז תושבים, מטיילים ופקחים תיעדו מקרים נוספים: הפומות, שנעות כציידות גאות ומהירות, פתאום מתחילות לצלוע, מתקשות מאוד בהליכה, ולעיתים מאבדות את שיווי משקלן. לבעייה הזו יש השלכות קטלניות: מעקב אחרי נקבת פומה עם קשיים בתנועה הראה שהיא לא מצליחה לצוד את הטרף הרגיל שלה, נאלצת להתפשר על מזון פחות משובח ובסוף מתה מרעב. כמו כן, פומות כאלה פגיעות הרבה יותר להיות קורבן לתאונת דרכים, ומוצאות את מותן על הכביש. עד היום תועדו כ-20 מקרים של המחלה הזו, אך בהתחשב בגודל האוכלוסיה הקטן כל כך של הפומות, אפשר להתייחס לכך כמו למגיפה.

כאשר סורקים את הפומות ב-MRI מגלים “חורים” של ממש בחוט השדרה שלהן. חוט השדרה מעביר מידע מהמוח לשרירים שמיועד להפעיל אותם. פגיעה בעצבים שעוברים שם משמעה שהמידע לא עובר כמו שצריך והמוח לא מצליח להפעיל את השרירים בצורה תקינה. הפגיעה היא באקסונים, הסיבים הארוכים של תאי העצב שעטופים ב”חומר הלבן”, שנקרא מיילין, שמבודד אותם ומאפשר להעביר את האות החשמלי בצורה יעילה. לכן חוקרים קראו למחלה החדשה “לויקומיאלופתיה חתולית”.

מה גורם למחלה הזו? עד היום אנחנו לא יודעים. ההשערה הראשונה הייתה שהפומות נחשפו לרעל או גורם זיהום כלשהו שפגע במערכת העצבים שלהן. אבל הפומות שתועדו ונלקחו לטיפול עברו סריקה מקיפה של רעלנים, ועד היום לא נמצא אף רעלן חשוד. השערה נוספת הייתה שהמחלה נגרמה מוירוס חדש שהדביק את הפומות, אבל הדבקה כזו אמורה ליצור תגובה של מערכת החיסון, ואין סימנים לתגובה כזו. מכיוון שאיננו יודעים עדיין מה גורם למחלה המסתורית, אנחנו גם לא יודעים כיצד לטפל בה, והפומות ממשיכות לסבול.

עם הזמן הסתבר שהתופעה קיימת גם במין אחר ממשפחת החתוליים: השונרים המצויים, שאמנם לא נמצאים בסכנת הכחדה אבל מספר דומה של פרטים נמצאו סובלים מאותן התופעות. הדבר התחיל להעלות חשש בקרב תושבי פלורידה בעלי החתולים. האם גם חתול הבית יכול לחלות באותה מחלה שקרובי משפחתו ששוכנים בטבע הסמוך לביתו חולים בה? עד כה אין עדויות ללויקומיאלופתיה חתולית בקרב חתולי בית, אבל אי אפשר לשלול את הסברה שגם הם עשויים לסבול.

כיום הרשויות בפלורידה, יחד עם מתנדבים ושוחרי טבע רבים, התגייסו למבצע לנטר את מצבן של כל אחת ואחת מהפומות במדינה, בעוד מדענים וחוקרים נוברים בספרות כדי לנסות לאתר מקרי עבר דומים שאולי יכולים ללמד אותנו משהו על המחלה המסתורית. כך או כך, אותה לויקומיאלופתיה חתולית היא רק בעייה אחת. שלל סכנות, שרובן הן תוצאה של פעילות האדם, מאיימות להכחיד את הפומה מפלורידה. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא להעלות את המודעות, מתוך תקווה שהתכנון האורבני המואץ שמתרחש במדינה הזו יתחשב יותר בשכנים החתוליים של בני האדם בפלורידה, לפני שהם ימחקו מפני האדמה.