אחת הדרכים שבהן איכות מחקרם של מדענים נמדדת היא בכמות הציטוטים שלה מחקריהם זוכים. ככל שמחקר מצוטט יותר על ידי חוקרים אחרים, כך, אפשר להניח, העבודה שלו השפיעה יותר על אחרים והותירה חותם גדול יותר. כשחוקרים מתמודדים על מענקי מחקר, משרות נחשקות או קידומים באקדמיה, השופטים מסתכלים גם על אינדקס הציטוטים שלהם ובוחנים עד כמה המחקר שלהם משמעותי.
יש הרבה הגיון בשיטה הזו, אבל היא מלאת פירצות. יש כל מיני שיטות מפוקפקות שבהן מדענים יכולים להשתמש כדי להשיג לעצמם עוד ציטוטים, וכל חוקר נתקל בפרסומות שמציעות לנו לקנות ציטוטים תמורת הסכום הנכון. אך שני סטודנטים אמריקאים החליטו לפצח את השיטה, והפכו את לארי ריצ’רדסון לכוכב. מיהו לארי ריצ’רדסון אתם שואלים? ובכן, נכון להיום הוא כתב תריסר מאמרים במגוון נושאים במתמטיקה, הם זכו לכמות מכובדת של ציטוטים, ובנוסף לכל, לארי הוא חתול.
ריס ריצ’רדסון (הדמיון בשם לא מקרי – לארי הוא החתול של סבתא שלו) וחברו ניק ווייס נתקלו יום אחד במודעה המציעה קניית ציטוטים למאמרים, במודעה פורסמו מספר “סיפורי הצלחה”: מדענים שקנו מהם ציטוטים ושדרגו את מעמדם. ריצ’רדסון ווייט החליטו להתחקות אחרי אותם ציטוטים כדי להבין כיצד אותה חברה פועלת. הסתבר שהחברה יצרה מאמרים מזויפים באמצעות תוכנה בשם methgen, שמייצרת משהו שנראה כמו מאמר במתמטיקה, אבל בעצם מדובר בג’יבריש חסר משמעות. בתוך המאמרים המזויפים החברה שותלת ציטוטים למאמרים אמיתיים של לקוחותיה, ובאופן אבסורדי מכניסה כשמות כותבי המאמר המזויף מדענים מפורסמים כגון גלילאו או פיתגורס.
אלא שכדי שהציטוטים ייחשבו באמת, המאמרים האלה צריכים להתפרסם, והרי מדובר בג’יבריש. אף אחד לא יפרסם כזה דבר, נכון? ובכן, זה לא תמיד כך. ResearchGate היא רשת חברתית פופולארית מאוד בעולם המדע, מאין לינקדאין של מדענים. אפשר להעלות לשם מאמרים ולשתף אותם עם חברים. באופן אבסורדי, גוגל מזהה את המאמרים שמועלים לשם, ומכניס אותם אוטומטית לאינדקס החיפוש שלו, כך שניתן למצוא אותם בגוגל סקולר, כלי החיפוש המיוחד של גוגל למאמרים, שגם משמש ככלי המרכזי לספירת ציטוטים. המשמעות היא שגוגל מכניס את הציטוטים המזויפים הללו לשקלול החישוב של כל הציטוטים של מדען מסוים, וכך מספר הציטוטים שיש לאותו מדען יעלה פלאים.
ריצ’רדסון ווייט החליטו לבחון האם הם יכולים להתחקות אחרי השיטה הזו בעצמם. לכן הם הציבו לעצמם מטרה: להפוך את לארי להיות החתול עם מספר הציטוטים הגדול ביותר בעולם. אולי תתפלאו לשמוע, אבל ללארי יש מתחרים. בשנות השבעים הפיזיקאי ג’ק התרינגטון הכליל את חתולו, צ’סטר, ככותב באחד ממאמריו, מאמר שצוטט מאז 107 פעמים. כדי לעקוף את המספר הזה, ידידינו יצרו בעזרת אותה תוכנה 12 מאמרי ג’יבריש, שאת כולם כתב החתול לארי. הם יצרו 12 מאמרים נוספים שכל אחד מהם ציטט את אותם 12 מאמרים של לארי. בסך הכל לארי היה אמור לקבל 144 ציטוטים. עכשיו כל שנותר היה לעשות הוא להעלות את המאמרים ל-ResearchGate ולקוות שגוגל יזהה אותם ויפרסם אותם כמאמרים. ו…זה בדיוק מה שקרה! מלבד אחד, כל המאמרים הג’יברישיים זוהו על ידי גוגל, ולארי זכה ל-132 ציטוטים מדעיים, והפך לחתול המצוטט ביותר בעולם.
ריצ’רדסון פרסם את הסיפור בבלוג שלו והרשת געשה. הוא ציין שכל הסיפור עצמו דרש מהם לא יותר משעה של עבודה. ב-ResearchGate הודיעו מאז שהם בוחנים את המקרה בכוונה ללמוד ממנו, וגוגל הסירה מאז את כל ציטוטיו של לארי ונישלה אותו מתוארו. אם כי הפרופיל שלו עדיין פעיל, וכששואלים את גוגל מי החתול המצוטט בעולם, מופיעה התשובה “לארי”. אבל הדגל האדום שעולה מסיפור זה, ומדומים אליו, מלמד אותנו שכל שיטת ספירת הציטוטים בעייתית מאוד, ושניתן בקלות רבה להערים עליה. עצם כך שבכזו קלות אפשר להרוויח ציטוטים שאין להם משמעות, ולכתוב מאמרים בג’יבריש שיתפרסמו באינטרנט היא במקרה הטוב דבר מביך, ובמקרה הרע סקנדל, שכן גורלם של מדענים מוכרע בשיטה הזו.
ומה עם לארי? ובכן, לפי ריס, החתול לא ממש התרגש או הביע איזשהו עניין בתהילה הרגעית שהוא זכה לה, אבל אז ריס נתן לו חטיף קטן, ולארי קפץ משמחה.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
לארי החתול המהולל (משמאל, כמובן), עם אביו של ריס. (התמונה באדיבות ריס ריצ’רדסון)