כמדי שנה באמצע ספטמבר, כחלק מההתרגשות ההולכת ונבנית לקראת שבוע הנובל, מחולקים פרסי ה"איג נובל". הפרסים למחקרים המוזרים ביותר שיש למדע להציע. מחקרים שתמיד גורמים לכם לצחוק, ואז לעצור רגע ולחשוב, כי גם מאחורי הביזאר הגדול ביותר יש בסופו של דבר מדע מעניין. כך למשל סיפרתי כאן בשנים האחרונות על מדענים שהראו כיצד גלידה יכולה לעזור לחולי סרטן או מדוע תרופה שגם מכאיבה לכם משפיעה דווקא יותר טוב.
גם כמה חוקרים ישראלים זכו לאורך השנים בפרס, חלקם מפורסמים למדי כמו החוקרים שעומדים מאחורי "הצופן התנ"כי" וכמובן פרופ' דן אריאלי. אך השנה מצטרפים לרשימה המכובדת הזו לראשונה גם חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון, פרופסור ברי פינשאו ופרופסור כרמי קורין, שיחד עם שני סטודנטים מארגנטינה וקולומביה פרסמו ב-2010 מאמר שצד את עיניהם של חברי ועדת הפרס, והעניק לארבעתם השנה את "פרס האיג נובל לתעופה".
פירות הם מזונם העיקרי של עטלפי פירות. פירות רבים, כגון תפוח, אננס ובננה, עשירים באתנול, זאת משום שכשפרי כזה מבשיל, מיקרואורגניזמים מתיישבים עליו, ניזונים ממנו ומייצרים כמויות גדולות של אתנול. מהלך זה מפחית את איכות הפרי, הופך אותו לטעים פחות וייתכן שחשוב כדי לצמצם עבור אותם יצורים תחרות על האוכל עם אוכלי פירות אחרים, כגון עטלפי הפירות. החוקרים הראו בעבר כי מבין מיני העטלפים השונים, עטלפי הפירות המצריים משתדלים להמנע מפירות המכילים ריכוז גבוה של אלכוהול. אך האם הם עושים זאת רק כדי לשמור על איכות התזונה? או שמא הם חוששים להשתכר?
פינשאו, קורין והסטודנטים שלהם החליטו לבדוק זאת, ובניסוי יוצא דופן הכריחו אותם לצרוך אלכוהול ובדקו את ההתנהגות שלהם. העטלפים השיכורים עפו לאט הרבה יותר מאלו שלא אכלו מזון המכיל אלכוהול, ממש כפי שבבני אדם אלכוהול משפיע על התנועה ומאט אותה משמעותית. זאת משום שאלכוהול מעכב את הפעילות העצבית במוח, וגורם לשליטה העצבית שלו על הגוף להתנהל לאט יותר.
אחת ממערכות החוש המרשימות של עטלפים היא היכולת לזהות את העולם באמצעות קול. העטלפים מפיקים גלי קול אשר פוגעים בעצמים בסביבתם וחוזרים ישר לאוזניהם. המוח שלהם מסוגל לחשב לפי הזמן שעבר מרגע הפקת הקול עד לחזרתו היכן יש עצמים בסביבה ואפילו מה טיבם. אלא שמסתבר שתחת השפעת אלכוהול מנגנון האקו-לוקציה הזה משתבש ומאפיינים שונים שלו משתנים.
בהנתן שחלקים כל כך בסיסיים בתפקוד של העטלפים נפגעים, לא מפתיע מדוע הם בוחרים להתנזר מפירות העשירים באלכוהול, ובהחלט יש משהו משעשע בקבוצת חוקרים שמשכרת עטלפים וצופה בהם מעופפת בשכרות, אני לא מופתע שועדת הפרס החליטה להעניק את הכבוד לפינשאו וקורין, ובהחלט מגיע להם מזל טוב.
מלבד פינשאו וקורין, את הפרס קיבלו השנה גם רותם ודניאל נפתלוביץ', שהגיעו למסקנה כי טפלון, כן כן, זה שמונע מהאוכל להדבק למחבת שלכם, יכול להיות פתרון הקסם לירידה במשקל. אם נגדיל את הנפח של מזון מסוים בלי להעלות את הערך הקלורי שלו, נרגיש שבעים לפני שצרכנו כמות גבוהה של קלוריות. הטפלון, כך מספרים החוקרים, מסוגל לעשות זאת. הוא מגיע בצורת אבקה וניתן לערבב אותו עם האוכל (הם מציעים לערבב אותו ביחס של 1:3 עם האוכל שלכם), הוא חסר טעם, זול, עמיד בחום ואטום לחומצות הקיבה, ולטענתם גם בטוח לשימוש ולא מסוכן עבורכם. אני לא יודע אם אני הייתי בהכרח מנסה מזון עם טפלון, אבל איג נובל זה בהחלט שווה. אז מזל טוב גם להם ולכל שאר הזוכים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
