הגיע הזמן שנפסיק לפחד מאכילת חרקים

המחשבה על לאכול חרקים מגעילה רבים מאיתנו, ולא סתם מגעילה, מעוררת קבס. לא מעט סטיגמות עולות אצלנו לגבי אנשים שאוכלים חרקים. עם זאת, הגיע הזמן שנתייחס לתזונת חרקים יותר בכבוד, גם אם אנחנו עצמנו לא אוכלים אותם. יש לה בסיס אבולוציוני רחב, וגם לא מעט נקודות למחשבה בתחום האקולוגי.

נתחיל כאמור מהאבולוציה. בני אדם מותאמים לאכילת חרקים, אנחנו יכולים לעכל כיטין, מהמרכיבים העיקריים של השלד החיצוני של חרקים. מחקר מ-2018 שבדק את הדנ”א של למעלה ממאה מינים של יונקים הסיק שהאבות הקדומים של כל יונקי השלייה, שחיו בתקופת הקרטיקון יחד עם הדינוזאורים, כבר הם הכילו את המרכיבים הגנטיים המאפשרים עיכול כיטין וכנראה התקיימו על חרקים. קופי אדם אחרים כגון קרובינו השימפנזות אוכלים חרקים באופן קבוע, ומפורסמים בכך שהם משתמשים במקלות ככלים לשליית טרמיטים מהקן.

גם אבות אבותינו אכלו חרקים, מחקרים מצאו מאובני חרקים באתרים שבהם נמצאו הומינינים מוקדמים. שליית חרקים היא עבודה קלה מציד, בפרט אם בוחרים בחרקים חברתיים. בקן טרמיטים ממוצע חיים מליוני חרקים, ובתוך רבע עד חצי שעת עבודה על קן שכזה ניתן להשיג מזון ליום שלם. בני אדם ככל הנראה אכלו חרקים ברצף מאז ועד היום. רבע מאוכלוסית כדור הארץ, כשני מיליארד בני אדם, אוכלים כיום חרקים באופן יומיומי.

אחד המיתוסים המרכזיים שנשמעים בתחום הוא שבני אדם עוברים לתזונת חרקים כשאין בעלי חיים גדולים יותר בנמצא, משום שחרקים קטנים מזינים פחות. אין לכך שחר. למעשה, כשמסתכלים על האוכלוסיות שצורכות חרקים בימינו, נראה שהקשר היחיד שמזהים עם תזונת חרקים הוא לאזורי אקלים. תזונת חרקים נפוצה במקומות עם אקלים טרופי, בהם חרקים נפוצים באופן טבעי לאורך כל השנה, ופחות באקלים קר יותר כפי שאנחנו מכירים באירופה, לדוגמה.

גם מבחינת ערך תזונתי, תזונת חרקים אינה פחותה ואינה התפשרות בהשוואה לבשר אחר. חרקים רבים עשירים בחלבונים, ומכילים את כל חומצות האמינו שהגוף שלנו צריך. בעוד שבשר פרה מכיל כ-23% חלבון, ישנם מיני חרקים שמכילים 80% חלבון. גלמים ולרוות של חרקים מכילים שומן רב, שחשוב מאוד גם למוח שלנו, לצרצרים יש ריכוז דומה של אומגה 3 כמו לדג סלמון. בנוסף, בחרקים אכילים רבים יש יותר ברזל למשקל מאשר בבקר, והם מכילים ויטמינים ומינרלים חשובים.

בנוסף לכל, אי אפשר לשכוח את האפקט הסביבתי. לגידול בשר כיום יש נזק אקולוגי משמעותי מאוד. לעומת זאת, גידול חרקים הוא הרבה יותר ידידותי לסביבה. חרקים דורשים הרבה פחות שטח לגידול, הרבה פחות מים ומזון, וכן מייצרים הרבה פחות פסולת. מדובר גם בתהליך זול משמעותית, כשפער המחירים צפוי להתגלגל גם לצרכן. מבחינה קוגניטיבית, אנחנו עדיין לא מבינים לעומק אם בכלל וכיצד חרקים חשים כאב, אך סביר שסבל, גם אם קיים אצלם, אינו באותו היקף כמו בבעלי חיים עם מוח גדול יותר.

אז מדוע אנחנו כל כך נרתעים מאכילת חרקים? האנתרופולוג מרווין האריס טען בספרו “פרות קדושות וחזירים משוקצים” שכשאוכל לא נפוץ בתרבות מסוימת, קל יותר להפוך אותו לטאבו. הפלאואנתרופולוגית ג’ולי לנסיק מקשרת זאת לקולוניאליזם בכיבוש אמריקה. כשקולומבוס ועמיתיו הגיעו ליבשת החדשה, לטענתה, הם גילו כי הילידים אוכלים חרקים, ולפי הכתבים שלהם זה היה אחד הצידוקים שאפשר להם לראות את אותם ילידים כפחותים מהם, שכן הם אוכלים מזון שגם חיות אוכלות, ולכן הגיוני ונכון לשעבד אותם.

עם זאת, יש כמה דברים שחשוב לזכור לפני שמתחילים לזלול חרקים. ראשית, אין דין חרק אחד כמשנהו, ישנם מליוני מינים של חרקים (הם מהווים את רוב מיני בעלי החיים המוכרים לנו), ולכן הן מבחינה תזונתית והן מבחינה בריאותית הם שונים זה מזה. ליתר בטחון, תמיד אפשר להיוועץ בתזונאים. רוב החרקים אמנם אינם כשרים, אך חגבים כן, ויהודים בתימן ובמרוקו היו אוכלים אותם בהנאה.

קשה להתגבר על הדחייה שנבנתה אצלנו מחרקים, היא מאוד מאוד עמוקה, ואני מודה, גם אותי זה מרתיע. אך עם זאת לא חייבים לאכול חרקים באותה הדרך שבה נתקלתם בהם בשווקים במזרח. ניתן בהחלט לבשל חרקים בשיטות מערביות שמתאימות יותר לחך שלנו, או לטחון אותם לאבקה ולהוסיף למזוןן או לשייקים. ככה או ככה, גם אם אתם ממש לא רואים את עצמכם אוכלים חרקים, חשוב למחוק את הסטיגמות השליליות שיש לנו כלפי זה. האדם ניזון מחרקים משחר ימינו, וממש לא כפשרה, והפוטנציאל הסביבתי של הרחבת ההיקף של התופעה לבדו מצדיק שנתייחס אליה ברצינות.

הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל