אפילו הלובסטרים יודעים להתמודד עם מגיפה יותר טוב מאיתנו

בני אדם הם יצורים מאוד חברתיים, יש שיגידו אפילו שכוחנו מגיע מהיכולת ליצור קשרים עמוקים עם אנשים רבים. לכן ההנחיות החדשות להתרחק האחד מהשני כדי להפחית את הסיכוי להדבק בקורונה מרגישות קשות מאוד. אבל האמת היא שאנחנו לא בעלי החיים היחידים שמבינים את החשיבות של ריחוק חברתי, התופעה הזו קיימת במקומות שונים בעולם הטבע. ואני לא מדבר פה על חיות כמו דורבנים או בואשים, שמשתמשות בקוצים או בריח רע כדי להרחיק טורפים, אלא בבעלי חיים שיודעים לזהות סימנים של מחלה ולהתרחק כדי להמנע מהדבקה.

קופי המנדריל הם חיות חברתיות מאוד. כשחיים בקבוצה, טפילים יכולים לדלג בקלות מקוף לקוף ולהדביק את כל האוכלוסיה. כאשר אחד הקופים נדבק בטפילים, זה משפיע על הריח של הצואה שלו. הקופים האחרים מזהים זאת, ונמנעים מלגעת בו ולהעניק לו את הטיפול המפורסם שהם נותנים אחד לשני. רק כאשר הקוף הנגוע ייפטר מהטפילים שלו יחזרו שאר חבריו להתחבר איתו. כאשר נותנים לקופי מנדריל להריח צואה שהגיעה מקוף אחר עם טפילים, הריח דוחה אותם והם עושים הכל כדי להמנע ממנו.

אנחנו רואים את ההתנהגות הזו גם בבעלי חיים עם מוח פשוט הרבה יותר. כך למשל  מין של לובסטר קוצני שחי בים הקריבי. ישנו נגיף מסוים שנוהג לתקוף את בני המין הזה. באופן מעניין, אנחנו רואים שכשלובסטרים מעדיפים להתרחק מפריטים שנדבקו בנגיף ולא לשהות לצדם. כיצד הם מזהים זאת? בזכות כימקל מסוים שמופרש בשתן של אותם לובסטרים נגועים. קולטן שיושב במערכת הריח של הלובסטרים מזהה את הכימקל הזה ומתריע למערכת העצבים של הלובסטר שכדאי להתרחק משם. ואכן, אנחנו רואים שכשהלובסטרים שומרים על מרחק מפריטים אחרים, ההתפשטות של הנגיף באוכלוסיה נעצרת.

במינים של נמלים ודבורים כאשר אחת הפועלות נדבקת, פעמים רבות היא תעזוב מרצונה את הקן ותצא לגלות, דבר שכנראה יגזור את מותה. הפועלת מקריבה את עצמה כדי לא להדביק את שאר חברותיה ולהביא כליה על הקן כולו. למרות שההתנהגות הזו נראית רעה עבור הפרט הבודד, מבחינה אבולוציונית יש בה יתרון, משום שהפועלת עצמה אינה מביאה צאצאים לעולם, אבל הגנים שלה עוברים לדור הבא דרך המלכה, שבזכות ההקרבה של הפועלת יכולה להביא צאצאים בריאים שימשיכו את השושלת.

אלו רק שלוש דוגמאות קטנות של בעלי חיים שלמדו שלמרות של”ביחד” יש חשיבות מאוד גדולה, לעיתים צריך ללמוד להתרחק כדי לא להפיץ מחלות. עם זאת, בניגוד לכל אותם בעלי חיים, כשהתנאים דורשים מאיתנו ריחוק פיזי, אין זה אומר שאנחנו צריכים להתרחק גם חברתית. לנו, בניגוד למנדרילים או לסרטנים, יש עדיין את היכולת לשמור על קשר עם הסביבה שלנו גם כשאנחנו מבודדים, וחשוב שננצל  את הטכנולוגיה שמאפשרת לנו לעשות זאת, כדי להפחית את הקשיים הנפשיים שריחוק חברתי יכול להביא איתו.

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לתמוך בבלוג בפטריאון ולעזור לי להביא לכם עוד תכנים מעניינים. לפרטים נוספים

לכתבה שלי בדה-מרקר