שבוע הנובל נמשך, והיום התבשרנו על זכיה מרגשת במיוחד: פרופ’ עמנואל שרפנטייה ופרופ’ ג’ניפר דאודנה זכו בפרס הנובל בכימיה על תגלית שהיא כנראה החשובה ביותר ביותר בעולם המדע בעשור האחרון: מערכת הקריספר-קאס9. הזכייה הזו מרגשת בכל כך הרבה אופנים, הן מדעית, רפואית, היסטורית, וגם מבחינת המאבק החשוב לשוויון מגדרי בקהילה המדעית.
אז מהו בעצם קריספר-קאס9? דמיינו את הדנ”א שלנו בתור ספריה ענקית שמכילה את המידע כיצד לתפעל את הגוף שלנו. תארו לעצמכם שהיינו יכולים לגשת לספרים שבספריה הזו, ולערוך אותם מחדש, להוציא מילים בעייתיות (אולי איזה מקטע בדנ”א שיכול לגרום למחלה), ולהכניס מילים אחרות (אולי דרך לטפל במחלות, או שאולי אפילו מקטע שיגרום לכך שנהיה חזקים וחכמים יותר). זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל בזכות שתי זוכות הנובל הטריות שלנו, זה כבר כאן.
שרפנטייה גילתה את מנגנון הקריספר-קאס9 לגמרי במקרה, כשחקרה חיידק מסוים וזיהתה שם מולקולה חדשה שמסוגלת לחתוך מקטעים מהדנ”א. המטרה של אותה מולקולה הייתה לסלק מהדנ”א של החיידק וירוסים, שמכניסים את הדנ”א שלהם לתוך זה של החיידק ובכך גורמים לו לייצר עוד ועוד עותקים שלהם. לאחר שפרסמה את התגלית, היא החלה בשיתוף פעולה עם דאודנה, ויחד הן הצליחו לבודד את המערכת ולהבין אותה.
המערכת אמנם מיועדת להתמודד עם וירוסים, אבל שרפנטייה ודאודנה הראו שאפשר “לתכנת אותה מחדש” כך שהיא תוכל להוציא כל מקטע שנרצה מהדנ”א. אפשר גם לנצל את התהליך הזה כדי להכניס מקטעים חדשים במקום המקטע שיצא. כלומר אפשר ממש לערוך את הדנ”א, למחוק את מה שלא רצוי, ולהכניס את מה שכן.
הפרסום של השתיים יצא רק לפני שמונה שנים, והפך מאז את עולם המדע על כנו. רבבות מחקרים שהשתמשו בכלי הזה פורסמו מאז. חוקרים וחוקרות ניצלו אותו כדי להבין טוב יותר כיצד תהליכים בגוף מתרחשים, ומעבר לכך, הצליחו להראות שיש לו היתכנות לעזור ממש בריפוי מחלות. תארו לעצמכם ששינוי מסוים בדנ”א גורם למחלה כלשהי. כעת, באמצעות עריכה גנטית, אפשר יהיה לחתוך את אותה מוטציה קטלנית מהדנ”א ואולי להציל חיים.
עולם המדע עסוק רבות בשאלה כיצד לאפשר טיפולים עריכה גנטית בבני אדם. חשוב מאוד למצוא דרך לעשות זאת בצורה יעילה, אך יותר מכך, בטוחה לשימוש. זה לא הפריע למדען הסיני הא ג’יאנקוי לבצע לפני שנתיים עריכה גנטית בעוברים אנושיים וליצור את בנות האדם הראשונות שהדנ”א שלהן עבר מניפולציה, בניגוד לכל כללי האתיקה.
מעבר להישג החשוב הן למדע והן לרפואה, יש עוד שתי נקודות מעניינות בפרס הזה. בדרך כלל מדענים ומדעניות מקבלים פרסי נובל רק עשרות שנים אחרי פריצות הדרך שלהם (כך למשל, פרס הנובל ברפואה שעליו כתבתי שלשום חולק על מחקרים שנערכו גם לפני חמישים שנה!). קל להאמין שלוקח זמן עד שהמדע מכיר בפריצת דרך מסוימת. עצם העובדה שהפרס הוענק שנים מעטות כל כך לאחר פריצת הדרך, מראה רק כמה איזו השפעה אדירה הייתה לה על עולם המחקר.
חוץ מזה, זהו רגע היסטורי. זו הפעם הראשונה ששתי נשים זוכות לבדן, ללא שותף גבר, בפרס נובל מאחד מתחומי המדע (לא שלום או ספרות). על אף שהן מהוות מחצית מאוכלוסית העולם, נשים מהוות רק מיעוט קטן בסגלי המחקר באקדמיה, ולכן גם מיעוט בקרב זוכי פרס הנובל המדעיים. בפרס הנובל בכימיה זכו עד היום רק חמש נשים (בהן גם פרופ’ עדה יונת). אני מקווה שהזכייה החשובה של שרפנטייה ודאודנה, בייחד עם זכייתה של פרופ’ אנדריאה גז אתמול בפרס הנובל בפיסיקה (הרביעית בהיסטוריה בלבד), היא אבן דרך משמעותית בדרך לשינוי בתחום.
מזל טוב לזוכות!
בואו לתמוך בבלוג בפטריאון, לקבל הטבות, ולאפשר לי להביא עוד תכנים מעניינים.
פרופ’ ג’ניפר דאודנה (מימין) ופרופ’ עמנואל שרפנטייה
(צילום: AFP)