הודות לתיקוני ליל שבועות יצא לי כמה פעמים להרצות בלילה, אבל כזו הרצאה עוד לא הייתה לי.
האוניברסיטה העברית מזמינה מדי שנה את הסטודנטים החדשים שלה לאתגר יוצא דופן: המרתון האקדמי. 25 שעות ברצף של הרצאות של מיטב החוקרים באוניברסיטה מכל התחומים. בסוף יש מבחן והמוצלחים אף זוכים במלגות ופרסים שווים נוספים. כשיצרו איתי קשר מדוברות האוניברסיטה, ביקשו שאבוא לשעות הקשות של הלילה, כי צריך מישהו שיצליח להעיר את המרתוניסטים המסכנים. קיבלתי עלי את האתגר ונסעתי להרצות בחמש בבוקר (זו אפילו לא הפעם הראשונה שאני מגיע לקמפוס בשעה הזו). ציפיתי לראות מולי סטודנטים מתים מעייפות, להפתעתי במשך חצי שעה הם לא הפסיקו לשאול שאלות ולהתעניין. היה לי כל כך כיף, שמשם היה רק טבעי ללכת לאמפיתיאטרון המדהים בהר הצופים ולצפות בזריחה על רקע מדבר יהודה וים המלח.
היה כיף ממש, נתראה בשנה הבאה 
שנה טובה, נתראה בשנה הבאה.
לפני 40 וכמה שנים, בטרם ההשתלטות האדריכלית המכוערת על הר הצופים, לא זכור לי שבגבעת רם קיימו מרתונים כאלה.
אגב, אבי ע”ה היה מאלה ששמרו[ עשו מילואים, אלא מה] על מובלעת הר הצופים עד 1968.