אנחנו תוצר של שני ההורים שלנו, כולנו יודעים את זה. אולי לחלקכם יש את הגבות של אמא ואת הסנטר של אבא. זה כמובן מגיע מהדנ”א, כמעט כל גן בגנום שלנו מופיע בשני עותקים: עותק אחד קיבלנו מאמא, ועותק אחד קיבלנו מאבא. לכן לא מפתיע שאנחנו נראים כמו שילוב של שניהם. אבל למרות כל זאת, יש דברים שמקבלים רק מאמא, ובכל מיני דרכים אתם רק תוצר של אמא שלכם, היום נדבר על הדברים האלה.
הדנ”א שלנו מחולק ל-23 זוגות כרומוזומים. למה זוגות? כי כאמור אחד מגיע מהאב ואחד מהאם. 22 מתוך הנ”ל זהים בין גברים לנשים (בהגדרה הביולוגית), אך הזוג האחרון הוא כרומוזומי המין. לגברים יש XY, ולנשים יש XX. זה כמובן אומר שגבר ממוצע מקבל את כרומוזום ה-X שלו מאמא, וכרומוזום ה-Y מאבא. כרומוזום X הוא כרומוזום לא קטן ויש עליו מגוון רחב של גנים שאחראיים להרבה פונקציות בגוף, ואצל כל הגברים בעולם כל אותם גנים מגיעים אך ורק מהאם.
הדוגמה המוכרת ביותר קשורה לראיית צבע. עיוורון צבעים נפוץ יותר מפי עשרה יותר בגברים מאשר בנשים. הסיבה לכך קשורה לקולטני האור בעיניים, וספציפית לשניים מבין השלושה, אלה שרגישים לאורכים ארוכים (אדום) ואלה שרגישים לאורכים בינוניים (ירוק). שני הגנים לשני הקולטנים הללו נמצאים בכרומוזום X, ולכן לגברים יש עותק אחד בלבד של הגנים האלה, ואם מתרחש שינוי בדנ”א שפוגע באחד מהם, הקולטן שבו התרחש השינוי לא תקין ומופיע עיוורון צבעים. לנשים יש שני כרומוזומי X, ולכן אם שינוי שכזה יופיע בכרומוזום X אחד, הכרומוזום האחר יוכל “לחפות עליו” ולאפשר לייצר את הקולטן התקין. כדי שעיוורון צבעים שכזה יופיע בנשים, השינוי צריך לקרות בשני הכרומוזומים יחד, וזה כמובן נדיר הרבה יותר. אז זו אמנם תופעה שנפוצה יותר אצל גברים, אבל הם יכולים להאשים את אמא בכך שהם עיוורי צבעים, שכן היא זו שהורישה להם את כרומוזום ה-X שעליו הגן הפגום.
יש עוד דנ”א מיוחד שכולנו מקבלים רק מאמא. בתאי הגוף שלנו יש אברון מיוחד שנקרא המיטוכונדריה. זוהי בעצם תחנת הכוח של התא שאחראית לספק לו אנרגיה. למיטוכונדריה יש דנ”א משלה, ששונה מהדנ”א המוכר שנמצא בגרעיני התאים שלנו ועליו דיברנו עד עתה. כמובן שהדנ”א הזה חשוב לא פחות לתפקוד הגוף. לאחר שזרע וביצית מתאחדים ומתרחשת הפריה, כל המיטוכונדריות של האב מושמדות, ובעובר נשארות רק המיטוכונדריות שהגיעו מהאם.
לכן את כל הדנ”א המיטוכונדריאלי שלכם קיבלתם רק מאמא שלכם. היא קיבלה את הדנ”א המיטוכונדריאלי מאמא שלה, סבתא שלכם, שבעצם הורישה לכם דרכה את החומר הגנטי שלה. אפשר תיאורטית לחזור כל הדרך אחורה לאמא של כל האנושות, שאוהבים לקרוא לה “חווה המיטוכונדריאלית” והדנ”א המיטוכונדריאלי שלה אמור להיות זהה לשלנו מלבד המוטציות שמתרחשות ספונטנית לאורך הדרך. השוואה של דנ”א מיטוכונדריאלי מאלפי נשים מלמדת שאותה אישה חיה באפריקה, לפני כמאה עד מאתיים אלף שנה. היא כמובן לא האם של האנושות כולה, אבל לפחות כל בני האדם שחיים כיום על פני האדמה הם צאצאיים שלה.
מכיוון שהדנ”א המיטוכונדריאלי חשוב לתפקוד המיטוכונדריה ולאספקת אנרגיה, ומכיוון שהמוח שלנו דורש הרבה מאוד אנרגיה. מוטציות בדנ”א המיטוכונדריאלי יכולות לגרום לפגיעה במוח. בתסמונת לי, לדוגמה, מוטציה בגן שקשור לתהליך השימוש בחמצן ליצירת אנרגיה יכולה לגרום לעיכוב התפתחותי ולבעיות בבקרה של המוח על השרירים, מה שמוביל למגוון בעיות תנועה וכן גם למוות בעקבות קושי בנשימה.
אם כך, יש לא מעט דברים חשובים שאנחנו מקבלים מאמא בלבד. מה לגבי אבא? ובכן, גברים מקבלים את כרומוזום ה-Y שלהם מאביהם וכל הגנים שעליו מגיעים מהאב בלבד. אלא שמדובר בכרומוזום קטן והתפקיד של הגנים שלו קשור בעיקר לתפקוד המיני של גברים (למשל לייצור תאי זרע). אך מעבר לכך, אפשר להגיד במידה מסוימת שאבא שלכם הוא זה שקבע את המין הביולוגי שלכם, שכן בתא הזרע שיצר אתכם היה אחד מבין כרומוזומי ה-XY של אביכם, אם היה Y נולד זכר, ואם X – נקבה. כך שגם הקוראים האבות לא צריכים להרגיש מקופחים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
