איך לנצח בהישרדות

הישרדות “המקורית” של CBS חוגגת עשרים שנה, והשבוע ישודר הפרק האחרון של העונה ה-40 שלה. זו כנראה העונה הטובה בתולדות הסדרה, משום שמתחרים בה אך ורק זוכים מעונות קודמות, ויש לומר שנבחרו זוכים חכמים מאוד. כחוקר מוח, הסדרה הזו היא בעיני זכוכית מגדלת להתנהגות אנושית, ולא מעט מהמהלכים בסדרה משיקים לתוצאות של מחקרים בקבלת החלטות ובתורת המשחקים. זו הזדמנות טובה להכיר קצת את הנושא. אפשר להאריך עד אין קץ עם טיפים וניתוחים מהסדרה (ואחד המנצחים אף הגדיל וכתב ספר שלם על כך), אך היריעה שלי קצרה, ולכן אתמקד רק בכמה נקודות מעניינות.

נתחיל מהאמירה החשובה ביותר: אין אסטרטגיה מנצחת אחת. לאורך העונות שחקנים זכו בזכות אסטרטגיות מאוד שונות אחת מהשנייה: היו כאלה שבגדו בכולם פעם אחר פעם (ביניהם היחידה שניצחה פעמיים) והיו כאלה שנשארו נאמנים לאורך כל הדרך. כאלה שניצחו בזכות השגת יתרונות פעם אחר פעם, וכאלה שוויתרו לחבריהם על יתרונות כדי לזכות באמון או להדיח מתחרים.

המשחק עובר אבולוציה מואצת כל הזמן, בדיוק כמו בהתנהגות אנושית. אם אסטרטגיה מסוימת מתגלה כיעילה, כבר בפעם הבאה כולם יאמצו אותה ויהיה צורך למצוא דרך חדשה כדי להתבלט. לעתים אסטרטגיה יעילה נהפכת למסוכנת. כך למשל רוב ואמבר, שיצרו זוג חזק ונאמן שהגיע עד לגמר (ובהמשך גם התחתנו), גרמו בעונות הבאות לכל זוג מתגבש להיות מועמד לפירוק, והורידו את כדאיות האסטרטגיה (עם זאת, היא חזרה להיות יעילה לא אחת לאחר שהשתפשפה ועברה עדכון). מהסיבה הזו קשה גם להצביע על “השחקן המושלם”. שחקנים פייבוריטים וזוכים מעונות קודמות שחוזרים למשחק מסתובבים עם מטרה על הגב ומתקשים להתקדם שוב.

למרות שהישרדות הוא משחק סוליסטי, החשיבות של שיתוף פעולה היא קריטית. זה התגלה כבר בעונה הראשונה כשנוצרה ברית בין ארבעה שחקנים. אף שהם היו מיעוט קטן במשחק, העובדה שכל השאר הסתכלו רק על עצמם, איפשרה לחברי הברית לסלקם אחד אחרי השני ולהגיע לרביעייה הסופית, ויוזם הברית, ריצ’רד, זכה במשחק.

אין כיום עוררין על כך שהיכולת להתקבץ ולשתף פעולה הייתה מה שאיפשר לאדם לשגשג ולהתגבר על טורפי על סוליסטים חזקים ממנו. אם בשחר האנושות האסטרטגיה הכי בסיסית היתה זו שזכתה, ומאז אנחנו בונים על בסיסה אסטרטגיות מורכבות יותר כדי להצליח בחיים, כך גם במשחק של הישרדות, ולכן אין זה מפתיע שכבר בפרק הראשון של העונה השנייה כולם חיפשו ליצור בריתות.

אבל אם אתם רוצים לנצח, לא מספיק רק להיות בברית. תנאי הכרחי כדי שברית טובה תשרוד הוא שכל החברים בברית ירגישו שהם מסוגלים לנצח את כל השותפים שלהם בגמר. אם ברית מסוימת מכילה חמישה מתחרים, ארבעה חזקים מאוד והחמישי חלש, אין לחמישי אינטרס לדבוק בברית הזו עד הסוף. בשלב מסוים הוא יעדיף לבגוד ברביעייה ולעבור צד כדי לשפר את סיכויו לזכות. לפעמים אפילו כדאי ליצור אצל השותפים את התחושה שהם יכולים לנצח אותך, גם באמצעות מעשים, על אף שממבט ראשון זה מרגיש כמו דרך להכשיל את עצמך.

שאלה חשובה שעולה במשחק היא האם להיות מוביל או לשמור על פרופיל נמוך? היו זוכים דומיננטיים ששלטו במשחק באופן אבסולוטי, והיו כאלה שנתנו למובילים להפוך למטרה להדחה, ואז בשקט בשקט התקדמו וקטפו את הפרס. מה נכון יותר? ובכן, אפשר להקביל זאת לאסטרטגיות מתחלפות בתורת המשחקים, דבר שרואים הרבה בהתנהגות בעלי חיים, למשל נציות מול יוניות. בעולם בו כולם “יונים שוחרי שלום”, עדיף לי להיות “נץ אגרסיבי” ולהרוויח הכל בכוח, לכן נצים ישגשגו בסביבה כזו ויתרבו. אבל כשהאוכלוסייה תורכב ברובה מנצים, עדיף להיות יון, לתת לאגרסיבים להילחם זה בזה ולשגשג. הדינמיקה הזו בדרך כלל נעה מצד לצד, ולעתים גם מתקבעת.

מהסתכלות על זוכי עבר, עושה רושם שצריך לנהוג באופן דומה. שחקנים שבחרו באסטרטגיה “השקטה” זכו כשהיו שחקנים דומיננטיים שנלחמו זה בזה, הדיחו אחד את השני וסללו להם את הדרך לניצחון, בעוד בוחרי האסטרטגיה הדומיננטית זכו כשהוקפו בעיקר בשחקנים “שקטים” שאיפשרו להם לשלוט במשחק ולהדיח את מי שהם רוצים. כך שהחוק הוא: “היה מה שכולם לא”. אלא שכשכולם מנסים להיות מה שכולם לא, קורים דברים מעניינים. בעונה הנוכחית, שבה השחקנים מנוסים וחכמים, מתחרים רבים נעים כל הזמן מראש הפירמידה אל מתחת לרדאר וחזרה. מי שלא עושה את זה בצורה הנכונה, מסתכן בהדחה.

יכולת קריאת השחקנים היא קריטית במשחק הזה. זיהוי האינטרסים של השחקנים האחרים, עם האופי, הקשרים וההתנהגות שלהם מאפשרת לתכנן מהלכים בצורה חכמה יותר, לצפות את התגובות שלהם למעשים שלכם, וכמובן, להסיק מתי כדאי יותר לקחת סיכונים, ובפרט ליצור מהלכים משני משחק.

אך מעל הכל, כדי לנצח במשחק צריך מעל הכל להיות חברתיים וחברותיים. בסופו של דבר מי שבוחר במנצח אלו המתחרים שהודחו. ואותם מושבעים מצביעים בעיקר למועמד שהם אוהבים יותר. זה אמנם יצר את המינוח “איום חברתי” וגרם להדחות רבות, אבל גם במשחקים שבהם איומים חברתיים הוסרו, הרבה פעמים מי שכן זכה היה יותר אהוב מהמתחרה שלו בגמר. כי כמו שאתם יודעים, גם בחיים האמיתיים, שמירה על קשר טוב עם כמה שיותר אנשים יכולה לפתוח לכם המון דלתות.

לכתבה שלי בדה-מרקר