תאמינו או לא: אבל חלק מהצבעים שאנחנו רואים הם לא אמיתיים

הצבע מג’נטה הוא לא בדיוק ורוד, אלא ורוד מעט סגלגל, שנוצר משילוב של אדום וכחול במידה שווה. מאחר שבעברית אין שם לצבע הזה, לרוב אנחנו תופסים אותו כורוד. אבל מג’נטה נמצא בכל מקום סביבנו, החל מפרחים ועד למוצרים מלאכותיים, מעצבים מאוד אוהבים להשתמש בו. אבל עד כמה שזה יישמע מוזר,. מסתבר שהצבע הזה לא אמיתי,

ההסבר לכך קשור כמובן לראייה שלנו. האור שאנחנו רואים הוא קרינה שמגיעה אל העין ואורך הגל שלו משפיע על הצבע שבו נראה את העולם. ברשתית שלנו ישנם שלושה סוגי קולטנים שרגישים לגלי אור באורכים שונים. גלים באורכים קצרים מפעילים את הקולטן ה”כחול”, גלים באורכים בינוניים את הקולטן ה”ירוק”, וגלים באורכים ארוכים את הקולטן ה”אדום”.

אלא שטווח הצבעים של האור מכיל הרבה יותר משלושה צבעים. הסיבה שאנחנו מסוגלים לראות אותם היא שלקולטנים יש בעצם טווח רגישויות. הקולטן הירוק, לדוגמה, נמצא בשיא פעילותו כשאנחנו רואים את הצבע הירוק, אך הוא פעיל פחות כשהוא קולט גלי אור באורכים קרובים לירוק. כתום, למשל, יוצר פעילות גבוהה בקולטן האדום, פעילות בינונית בקולטן הירוק, ופעילות נמוכה מאוד בקולטן הכחול. המוח מעבד את כל המידע, מפרש את הבדלי הפעילות ולגרום לנו “לראות כתום”.

אם נבחן את טווח הצבעים של האור הנראה, למשל על קשת בענן, לא נמצא שם מג’נטה. ואכן, אין שום גל אור בודד שיוצר את הצבע הזה ולכן הוא לא בדיוק “צבע אמיתי”. כדי להבין איך הוא נוצר, נחזור אל הקולטנים שבעין. קשה קצת לדמיין גל אור שיפעיל את הקולטן הכחול, שרגיש לגלים קצרים, ובמקביל יפעיל גם את הקולטן האדום, שרגיש לגלים ארוכים, אבל לא יפעיל את הקולטן הירוק, שרגיש לגלים בינוניים. יחד עם זאת, אפשר ליצור את המצב הזה כאשר משלבים בין צבעים: אם תקחו פנס שמאיר רק באור אדום ופנס שמאיר רק באור כחול, ותאירו עם שניהם יחד על אותה הנקודה, הקולטנים הקצרים והארוכים שבעיניים שלכם יגיבו חזק, והצבע שתראו על הקיר הוא בדיוק מג’נטה: צבע שהוא לא חלק מטווח הצבעים הרגיל של האור, אבל המוח יוצר אותו במצב הזה שבו יש שילוב לא רגיל של גלי אור קצרים וארוכים, של כחול ואדום.

אפשר להשתמש בתופעה המעניינת של המג’נטה כדי לראות צבע שאחרת אין לנו שום יכולת לראות: ירוק היפרבולי. טווח הרגישויות של הקולטנים הירוקים, שאחראים לגלי האור הבינוניים, חופף גם לטווח של הקולטנים האדומים וגם לטווח של הקולטנים הכחולים. כך שלמעשה אין אף גל אור שיכול להפעיל רק את הקולטנים הירוקים בלי להפעיל גם את אחד הקולטנים האחרים. לכן בעצם אין לנו את האפשרות לראות “ירוק אמיתי”, אף פעם. האמנם?

לקולטנים יש תכונה שאפשר לנצל כדי לגרום לזה לקרות: כאשר חושפים אותם לגירוי מסוים לאורך זמן, הרגישות שלהם הולכת וקטנה. לכן, אם נצפה לפרק זמן מספיק במג’נטה, הקולטנים הכחולים והאדומים יהפכו להיות פחות רגישים. כעת, אם נעבור מיד לצפות בצבע ירוק, הקולטנים הירוקים יפעלו בעוד שהאחרים כמעט ולא, מה שיגרום לכך שלא נראה ירוק רגיל, אלא צבע שאוהבים להגדיר בתור “ירוק שהוא אפילו ירוק יותר”. אתם מוזמנים לנסות לעשות זאת בעצמכם, אם כי המשימה דורשת המון ריכוז (כדי שלא נזיז את העיניים ונראה צבעים אחרים), מסך טוב וצבעים מתאימים.

אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס, שרה עטיה, ותומר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות ותכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן