מיזופוניה היא הפרעה נפוצה מאוד, שבה אנשים חווים סבל רב כתוצאה מצלילים מסוימים כגון צלילי לעיסה או נשימות כבדות. כתבתי על התופעה בעבר וכן על מה שידוע על המתרחש במוח, אבל לאחרונה התפרסם מחקר חדש עם תגלית מעניינת: מסתבר שבעת שמיעת הצלילים, אצל אנשים שסובלים ממיזופוניה (אך לא אצל קבוצות ביקורת) פועלים גם אזורים שאחראים על תנועה במוח. כלומר חוש השמיעה מפעיל מעגלים שקשורים לתנועה. החוקרים משערים שמעורבת בתהליך מערכת שנקראת “מערכת תאי המראה“, שבה כנראה אנחנו משתמשים כדי לצפות באנשים אחרים מבצעים פעולות ואז לחקות אותם. ייתכן שהמשמעות היא שהם ממש חווים את הפעולה שמייצרת את הצליל המעיק באופן אקטיבי. אבל עם זאת, אנחנו יודעים כיום שלא מעט אנשים שסובלים ממיזופוניה מתמודדים עם רעשים מעיקים על ידי חיקוי התנועה (למשל: ביצוע תנועות לעיסה כשהם שומעים אדם אחר לועס), האם זו הדרך של המוח לנסות להתמודד עם התופעה?
ייתכן שהמחקר הזה הוא שלב אחד בדרך להבין מיזופוניה לעומק, ואולי לפתח בעתיד טיפולים שיתבססו על הבנת המוח, ולכן יהיו יעילים יותר
מוזמנים לצפות בראיון שנתתי בנושא לתוכנית “העולם היום” בכאן11 (החל מ-24:42)