כמו בכל שנה, אני מנצל את השבוע האחרון של השנה הלועזית כדי לספר לכם על פריצת דרך אחת מהשנה האחרונה שהרשימה אותי במיוחד. השנה החלטתי להתמקד במחקר אחד שלימד אותנו שהמוח שלנו יכול לבקר את מערכת החיסון ואפילו לצמצם, ואולי גם להעלים, דלקות.
מאחורי המחקר עומדת מעבדתו של צ’רלס צוקר מאוניברסיטת קולומביה. צוקר חוקר את העצב התועה, או בשמו הלועזי “עצב הואגוס”. עצב זה אחראי על התקשורת בין איברים פנימיים בגוף לבין המוח. כך למשל, הוא מסוגל להאט את קצב הלב בזמן שגרה, ולהשפיע על הכיווצים במערכת העיכול שדוחפים את המזון שאכלנו. צוקר אפילו הראה במחקר קודם שהעצבוב של הואגוס את מערכת העיכול שלנו משפיע על תפיסת הטעם המתוק בעכברים.
אך האם הואגוס יכול להשפיע גם על מערכת החיסון? בשנת 2000 פורסם מחקר ראשון שרמז שכן. החוקרים גירו חשמלית את עצב הואגוס וגילו השפעה על תגובות דלקת. הם גם הראו שאצטילכולין, החומר הכימי שמפריש עצב הואגוס, הוא חומר אנטי דלקתי. דלקת נוצרת על ידי מערכת החיסון ועוזרת לה להלחם במזיקים, היא חשובה בטווח המיידי, אך בטווח הארוך עשויה להיות מסוכנת. לא מעט מחלות, ובפרט מחלות כשל חיסוני כמו סוכרת, קרוהן או טרשת נפוצה, מערבות דלקת שפוגעת בגוף.
במחקר הנוכחי צוקר וחברי המעבדה שלו הראו שציטוקינים, חלבונים מיוחדים שמופרשים ממערכת החיסון, נקלטים בעצב הואגוס וגורמים לתאים בו להגיב. ניתוח של הממצאים זיהה אוכלוסיה מצומצמת של תאי עצב הנקראים תאי TRPA1 בתוך עצב הואגוס. את האוכלוסיה הזו ניתן לסמן גנטית, כך שאם מזריקים חומר כימי מסוים, זה יגרום רק לתאים האלה לפעול באופן ספציפי, בלי להשפיע על תאים שאינם קשורים.
החוקרים השתמשו בחיית מודל לכוליטיס כיבית, מחלת מעי דלקתית ממנה סובלים עשרות אלפי ישראלים. בעכברי מודל לכוליטיס אנו רואים נזק כבד למעי הגס, דם סמוי בצואה, וסימני דלקת רבים. אלא שהפעלה ספציפית של תאי TRPA1 בעכברים אלה מגינה עליהם מכל התופעות הנ”ל, הדלקת יורדת משמעותית והמעיים נראים תקינים ובריאים.
הממצא הזה הוא מדהים, הוא מלמד אותנו שוב שהמונח “הכל בראש” הוא רחב יותר ממה שציפינו, ופעילות גזע המוח ועצב הואגוס בהחלט משפיעה על התגובה החיסונית שלנו, ויכולה להיות כלי יעיל במלחמה בדלקת. גירוי עצב הואגוס הוא פרקטיקה מוכרת בעולם הרפואה, ומשתמשים בה בין היתר באפילפסיה. האם יכול להיות שטיפול זה טומן בחובו בשורות עבור כחצי מיליארד בני אדם הסובלים מדלקת כרונית?
עצב הואגוס הוא חלק ממערכת העצבים האוטונומית. מערכת זו מחולקת לשתיים, בעוד שהמערכת הסימפתטית אחראית להעביר את הגוף למצב חירום, לעוררות וללחץ שעוזר לנו להתמודד עם מצבי קיצון, מערכת העצבים הפארא-סימפטתית, שאליה גם שייך הואגוס, אחראית לכך שהגוף “מוריד הילוך” ועובר ממצב חירום למצב שגרה. האם זה אומר שניתן לצמצם דלקת גם באופן טבעי על ידי אורח חיים רגוע? מחקרים מהשנים האחרונות מקשרים בין מדיטציה לבין ירידה במדדי דלקת, ויכול להיות שהואגוס הוא החלק החסר בפאזל.
כך או כך, זו שנה מרגשת בחקר מחלות הכשל החיסוני ותגובות דלקת, עם שורה של טיפולים חדשים שנוסו ואושרו למגוון מחלות, חלקן כאלה שלא היה להן טיפול עד היום, וכולנו תקווה שהתגליות החדשות יביאו איתם בשורה לחולים בשנים הקרובות.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל