בגיל המבוגר, ישנן מספר יכולות קוגניטיביות שנפגעות, אחת מהן היא זכרון העבודה. יכולת זו, שנקראה בעבר “זכרון קצר טווח”, מאפשרת לנו לשמור במקום מיוחד את החומר שאותו אנחנו צריכים עבור המשימות שאנחנו מבצעים בזה הרגע, כדי שנוכל לשלוף אותו במהירות ולהשתמש בו לצורך המשימה. אפשר לדמות את זכרון העבודה לשולחן שעליו אתם עובדים או לומדים, או לזכרון RAM של מחשב: בשניהם יש מעט מקום, והדברים שמונחים עליו (או שמורים בו) הם דברים שאנחנו צריכים לצורך המשימה הנוכחית שלנו, ואנחנו יכולים לגשת אליהם מהר.
בשנים האחרונות החלו להופיע ראיות לקשר בין הירידה בזכרון העבודה עם הגיל, לבין ירידה בסנכרון בפעילות החשמלית בין אזורים שונים במוח. ייתכן שהירידה בסנכרון נובעת מפגיעה במעבר האותות בין התאים ובירידה בתיאום. אך האם יש אפשרות לתקן זאת?
חוקרים מאוניברסיטת בוסטון יצאו החודש עם בשורות חיוביות ומעניינות. הם פיתחו פרוצדורה שמאפשרת לתת גירוי חשמלי בצורה לא פולשנית, שמעודד סנכרון בין גלי מוח באונה המצחית (פרונטלית) לגלים באונה הצדעית (טמפורלית). הם ביצעו את הפרוצדורה על נבדקים בריאים בשנות ה-60 וה-70 לחייהם, ובחנו את זכרון העבודה שלהם לאחר מכן.
התוצאות היו מרשימות: בעקבות הגירוי החשמלי, הנבדקים המבוגרים הפגינו יכולות גבוהות משמעותית של זכרון עבודה, עד כדי כך שלא היה ניתן להבדיל בין הביצועים שלהם לביצועים של נבדקים בשנות ה-20 לחייהם. החוקרים מראים שהאפקט נשמר גם כ-50 דקות לאחר שהגירוי ניתן.
כדי לחזק את מסקנתם, בדקו החוקרים את הכיוון ההפוך. הם לקחו בני עשרים והפעילו עליהם את הפרוצדורה כך שבמקום לעודד סינכרון, היא דווקא תדכא אותו. כתוצאה מכך, אותם בני עשרים שהזכרון שלהם תקין בדרך כלל, פתאום הראו ירידה זמנית בביצועים, כלומר אפשר לומר שדיכוי הסנכרון פגע בזכרון העבודה שלהם!
זהו מחקר מעניין מאוד. צריך לזכור שכיום יש הרבה מגבלות לכלים שמקליטים את פעילות המוח בבני אדם, משום שאלה אינם פולשניים ומוגבלים על ידי מכשולים כמו הגולגולת שממסכת את האות. אין לנו טכנולוגיה שמאפשרת להקליט באופן בלתי פולשני פעילות של תא בודד, אלא רק של אזורים גדולים יחסית של תאים. המחקר מראה לנו ששינויים בפעילות המוח בעקבות ירידה בזכרון בגיל השלישי ניתנים לזיהוי ולשינוי גם בכלים לא פולשניים שיש להם יחסית רזולוציה נמוכה.
אך האם אנחנו עומדים בדרך לטיפול חדש לשיפור הזכרון? המרחק עוד גדול. קודם כל, חשוב להבין כמה זמן השיפור בביצועים מחזיק. החוקרים בחנו רק מה קורה כעבור שעה, אבל לא מעבר לכך. במידה ויש דעיכה כעבור מספר שעות, האם ניתן לדמיין אותנו עוברים טיפולים בחשמל מספר פעמים ביום רק כדי לחזק את הזכרון? אולי כן, ואולי לא. כך או כך, לא היה עד היום מחקר שהציע פרוצדורה כלשהי שמראה שיפור משמעותי כזה בביצועי זכרון העבודה בגיל המבוגר, אז אולי יש סיבה לאופטימיות.
מתוך “שמש נצחית בראש צלול”, האם אנחנו קרובים לטיפול חדש לבעיות זכרון? (רויטרס)