אופטוגנטיקה היא שיטה פורצת דרך במדעי המוח, וכתבתי עליה לא מעט. בשיטה זו אפשר להחדיר באופן ספציפי לתאים נבחרים במוח חלבונים רגישים לאור, ולמעשה להפעיל ולכבות אותם מתי שאנחנו רוצים באמצעות סיב אופטי שמוחדר למוח ומאיר על התאים בלחיצת כפתור. בשיטה הזו הצליחו לעשות מגוון מאוד מרשים של דברים, כולל להשתיל ולמחוק זכרונות.
לשיטה הזו יש פוטנציאל עצום, בכל מחלה שבה תאים מסוימים במוח לא עובדים כמו שצריך, אפשר לשתול את החלבונים הללו ולהפעיל או לכבות אותם כנדרש. למשל, באפילפסיה, אם נזהה את התאים שמתחילים את ההתקף, נוכל בכל פעם שפרכוס מוחי מתחיל פשוט לכבות את התאים הללו ולעצור את ההתקף, וכבר הצליחו להראות שזה אפשרי בניסוי על עכברים. אלא שזו בדיוק הבעיה באופטוגנטיקה, עד היום כל הניסויים נערכו אך ורק על חיות מעבדה, יישום השיטה בבני אדם הרגיש לרבים רחוק מאוד, אבל עכשיו תוצאות מרשימות שהתפרסמו לאחרונה מראות שאנחנו כבר שם, כשהצליחו לראשונה להשתמש באופטוגנטיקה כדי להשיב את הראיה לאדם עיוור.
עיני קהילת מדעי המוח נשואות בחודשים האחרונים לניסוי הקליני המרתק שנערך בעיוורים שסובלים מהפרעה שנקראת רטיניס פיגמנטוזה. זוהי מחלה תורשתית שהורגת את התאים שקולטים את האור ברשתית העין. מאחר שהתאים הללו מתים, החולים מתעוורים. אלא שברשתית יושבים גם תאים אחרים, תאי העצב שמקבלים את המידע על האור שנקלט ומעבירים אותו למוח. התאים האלה לא נפגעים במחלה הזו, אבל מכיוון שהם לא מקבלים מידע על אור, הם לא פועלים ולכן לא עובר מידע למוח.
לכן החוקרים חשבו על כיוון מעניין: מה אם נעקוף את התאים המתים שקולטים את האור, ונהפוך את תאי העצב שמאחוריהם לתאים שיכולים לקלוט אור מבחוץ? הם עשו זאת באמצעות אותם חלבונים אופטוגנטיים: אלו הרי חלבונים שרגישים לאור, וברגע שהשתילו אותם על תאי העצב שברשתית, בכל פעם שהעיניים קלטו אור, החלבונים פעלו, הפעילו את תאי העצב ואלה העבירו מידע למוח. כך אפשר לעקוף את התאים המתים ואולי גם להחזיר את הראיה.
אבל האם זה עובד במציאות? ובכן, הממצאים הראשונים מראים שכן! החוקרים חשפו מידע על אחד המשתתפים בניסוי, אדם בן 58 מצרפת שהתעוור לפני 40 שנה. החוקרים אימנו אותו להשתמש במשקפיים מיוחדים שמגבירים את האור וממקדים אותו באורכי הגל שאליהם רגישים החלבונים שהושתלו.
כעבור כמה שבועות החלו להופיע תוצאות: המטופל פתאום זיהה את קווי מעבר החציה בעת שהסתובב בחוץ עם המשקפיים, הוא הצליח לראות ולהרים חפצים שהונחו על שולחן, ואפילו לספור אותם. שאר שבעת המשתתפים בשלב הנוכחי של הניסוי לא הצליחו להשלים את האימונים בשל מגיפת הקורונה, והמשתתפים הללו מעניינים במיוחד, משום שאצל חלקם מושתלים ריכוזים גבוהים יותר של החומר הגנטי שיוצר את החלבונים, וייתכן שהראיה שלהם אפילו תשתפר עוד יותר.
המטופל שדווח עדיין לא רואה צבעים, ולא מזהה פרצופים או אותיות, וכמובן שאינו יכול לראות ללא המשקפיים, כך שזה בהחלט לא מה שאנחנו מדמיינים שכשאנחנו חושבים על “להשיב את מאור עיניהם של עיוורים”, אבל זו התקדמות אדירה מאין כמותה, ויש בה מסר לא רק לסובלים מעיוורון, אלא לכל חולי המוח בכלל, משום שהצלחה בשימוש בשיטה הזו בבני אדם תפתח פתח שיכול לעזור לנו לנצח מחלות מוח שעד היום נחשבו לחשוכות מרפא.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס ושרה עטיה, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הדמיה של תא עצב שהושתלו עליו גנטית חלבונים רגישים לאור. אם נאיר על התא, התא יפעל. (McGovern Institute for Brain Research at MIT)