ייתכן שנתקלתם בעבר באנשים שיש אצלם חיבור מאוד יוצא דופן בין חושים. לרוב מדובר בחיבור מאוד ספציפי, למשל אנשים שתופסים צלילים בצבע, או שהם מרגישים שלמספרים יש ריחות אופייניים. זוהי סינסתזיה, או בעברית “עירוב חושים”. תופעה מעניינת וייחודית שחווים אותה כ-2-4% מהאוכלוסיה. יש משהו מיוחד מאוד בלתפוס את הספרה “6”, לדוגמה, תמיד בצבע סגול. אנשים שלא חווים את זה לא תמיד מסוגלים להבין את התופעה, בעוד שעבור סינסתזים מדובר בחלק אינטגרלי מהחיים.
סינסתזיה יכולה להופיע בשלבי ההתפתחות של המוח (מינקות עד ילדות), או בעקבות פגיעה במוח, בין אם מדובר בפגיעה פיזית (תאונה או גידול סרטני לדוגמה), או הרעלה של המוח (למשל על ידי שימוש בסמים). הגורמים התורשתיים עדיין לא ברורים. כנראה שלא מדובר רק בגן בודד, ומכיוון שתאומים זהים, שחולקים את אותו הדנ”א, יכולים להפגין סינסתזיה בצורות שונות, כנראה שמעורבים בתהליך גם גורמי בקרה שאנחנו עדיין לא יודעים לאפיין, למשל אפיגנטיקה.
מה בדיוק קורה במוח שגורם לסינסתזיה עדיין איננו יודעים בדיוק. ישנן שתי תיאוריות מובילות. הראשונה נוגעת למנגנון שנקרא “גיזום סינפטי”. הסינפסות, להזכירכם, הם הנקודות שדרכן תאי העצב מדברים אחד עם השני. המוח “גוזם” (פשוטו כמשמעו) סינפסות ומשמיד אותן, זה קורה די הרבה בתהליך התפתחות המוח כדי שתהליכי החישוב שהמוח עושה יתבצעו באופן האופטימלי וכדי לחסוך באנרגיה. ייתכן שאצל סינסתזים משהו בתהליך הגיזום הסינפטי לא עובד כמו שצריך, ולכן חיבורים שונים בין אזורים שונים במוח, שאמורים היו “להיגזם”, נשארו והובילו להיווצרות קשרים שלא קיימים אצל אדם ממוצע. מבין התומכים בתיאוריה יש הטוענים כי בינקותנו כולנו סינסתזים, אולם בשלב מסוים הגיזום הסינפטי שלנו לוקח מאיתנו את היכולת המגניבה הזו.
תיאוריה אחרת מדברת על פגיעה בתהליכי האינהיביציה במוח. התאים השונים מדברים אחד עם השני במגוון צורות. מידע שתא אחד שולח לתא אחר יכול לעורר את התא השני לפעילות, ובמקרה אחר, הוא יכול לדכא אותו. לרוב יש מאין איזון בין עוררות לדיכוי. אולם לפי התיאוריה הזו יש פגיעה בדיכוי במוח באופן ספציפי באזורים שקשורים לחושים. כך למשל כשאנחנו משתמשים בחוש השמיעה, הדיכוי על חוש הטעם יכול להפגע ולגרום אצל אנשים מסוימים לתחושת טעם בזמן שהם שומעים משהו.
חשוב לציין שסינסתזיה לא מוגדרת כמחלה, וזאת מהסיבה הפשוטה שהיא לא פוגעת באורח החיים של מי שחווה אותה (אלא אם כן היא באה יחד עם בעיות מוחיות אחרות שכן מוגדרות כמחלות), לעיתים היא אפילו עוזרת. מעבר לחוויה המיוחדת ולהשפעות על יצירתיות, סינסתזיה יכולה לתרום לזכרון.
בניסוי מעניין הראו לקבוצה של נבדקים עם סינסתזית צבע-מילה (שמקשרים בין צבעים למילים) ולקבוצה של נבדקי ביקורת שורה של תמונות, בין אם תמונות רגילות, פרקטלים או מילים. לאחר זמן מה התבצע מבחן זיכרון, הנבדקים ראו שתי תמונות, אחת שהופיעה בסט הראשון ואחת שהייתה דומה לתמונה שהופיעה, והם נתבקשו להגיד מי מהתמונות הייתה בסט המקורי. סינסתזים של צבע-מילה הצליחו במשימה הזו טוב יותר מאשר נבדקי ביקורת, לעומתם, סינסתזים של טעם-מילה לא הצליחו יותר מהממוצע. אפשר מכך ללמוד שלסינסתזים יש עוד יכולת לקודד ביעילות רבה יותר סיטואציה שמורכבת משני התחומים שבינהם הם קושרים. אפשר לראות את הקשר הזה כמו עוד אסוציאציה שעוזרת לזכור טוב יותר.
ולכל הסינסתזים באשר הם נאחל להמשיך ולהנות מהיכולת המיוחדת שלהם, לנו נותר רק לקנא.
מקור: Getty Images IL