הגוף שלנו מורכב מהרבה מאוד תאים, ולצידם הוא מארח גם הרבה מאוד חיידקים. למעשה, מספר החיידקים בגוף האדם קרוב למספר התאים בו. חלק גדול מהחיידקים חיים במעיים שלנו, ומשתתפים בתהליך העיכול. אך בשנים האחרונות מתחיל המחקר להבין כי השפעתם של החיידקים רחבה משחשבו בעבר. מסתבר שהם משפיעים על מגוון תהליכים בגוף, ובייחוד על המוח.
על רקע העלייה בתוחלת החיים, יותר ויותר חוקרים מנסים להבין את תהליך הזדקנות המוח. מה גורם לירידה הקוגניטיבית הקשורה במותם של תאי עצב בגיל המבוגר? בשנים האחרונות חוקרים רבים מחפשים את התשובה דווקא במעיים שלנו.
לפני מספר שנים כתבתי כאן על מחקרים שהראו כי השתלת צואה של עכברים צעירים – שהכילה בתוכה את המיקרוביום שלהם – בעכברים מבוגרים, השפיעה על המוח של האחרונים ושיפרה את הביצועים שלהם במבחנים קוגניטיביים. כאשר השתילו צואה של עכברים מבוגרים בעכברים צעירים, קרה ההפך.
מחקר חדש שפורסם החודש בכתב העת Nature נכנס לעומק הדברים, ומצביע לראשונה על מנגנון שייתכן שדרכו משפיעים חיידקי המעיים על המוח. יש כאן גם נקודה ישראלית, משום שאחת ממובילות המחקר היא ד"ר מעיין לוי, שעשתה את הדוקטורט שלה במכון ויצמן והיא כיום חוקרת באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב. בשלב ראשון השתילו החוקרים בעכברים צעירים צואה של עכברים זקנים – וזיהו שביצועי העכברים במבחני זיכרון נפגעו בצורה משמעותית. מעבר לכך, נצפו גם שינויים בהיפוקמפוס, אברון חשוב מאוד במוח שקשור לזיכרון ועובר תהליכי התנוונות עם התקדמות הגיל.
כעת ניסו החוקרים להבין מה במיקרוביום יכול לגרום לתופעה הזו. מחקרים קודמים הצביעו על חיידק בשם Parabacteroides goldsteinii שנפוץ יותר במעי בגיל המבוגר. ואכן, צוות החוקרים מצא שהחדרה של החיידק הספציפי הזה, בניגוד לחיידקים אחרים, גרמה לפגיעה ביכולות הקוגניטיביות של העכברים.
אבל מה בדיוק עושה החיידק שפוגע בתאים? החוקרים התמקדו בחומצות שומן באורך בינוני שאותן הוא משחרר, והראו שכאשר נותנים לעכברים בריאים לאכול כמות גדולה של חומצות השומן הללו רואים ירידה בפעילות עצב הוואגוס, העצב שמקשר בין המעיים למוח, ולאחר מכן ירידה בפעילות ההיפוקמפוס. חומצות השומן האלה מפעילות קולטן בשם GPR84 שיושב על תאים מקדמי דלקת. החוקרים שיערו כי הדלקת פגעה בפעילות של עצב הוואגוס, ובהמשך לכך שיבשה את פעילות המוח. ואכן, המחקר הראה כי חסימה של פעילות הקולטן צמצמה את הדלקת, והביאה לשיפור בביצועים הקוגניטיביים של העכברים.
זהו מחקר מרתק, שלא רק מאשש את ההשערה כי חיידקי מעיים מעורבים בתהליכים של הזדקנות המוח ואת המחשבה כי דלקת היא חלק מרכזי בסיפור, אלא גם מצליח לשפוך אור על מנגנון אפשרי שדרכו האפקט הזה מתרחש. האם זה אומר שבעתיד נוכל לטפל בירידה קוגניטיבית דרך שינוי פשוט בחיידקי המעיים שלנו? מוקדם לדעת. כמו תמיד במדע, הדרך מעכברים לבני אדם היא ארוכה ומורכבת, ויידרשו מחקרים נוספים כדי להבין עד כמה המנגנון הזה רלוונטי גם אצלנו.
עם זאת, זהו רק המחקר האחרון בשורה הולכת ומתארכת של עדויות לכך שהקשר בין המעיים למוח הוא עמוק ומשמעותי הרבה יותר ממה שחשבנו. ייתכן שבעתיד, לצד טיפולים תרופתיים קלאסיים, נראה גם גישות חדשות שמכוונות למיקרוביום: בין אם דרך תזונה, פרוביוטיקה או התערבויות אחרות, כדרך לשמור על מוח בריא לאורך השנים.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, יובל שער, בני גויכמן, רועי וקראט ותמר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
הצטרפו לרשימת התפוצה של הבלוג וקבלו את התכנים ישירות למייל
אלו חיידקי E.coli, אבל גם אותם ניתן למצוא במעיים (NIAID)