1 באפריל הוא יום השקר הבינלאומי, חג שאהוב על רבים ולא בכדי. כולנו משקרים. האמריקאי הממוצע משקר בין פעם לפעמיים ביום, ובשיחה עם אדם זר שלא הכרנו אנחנו מספרים בממוצע שלושה שקרים בכל עשר דקות. תינוקות משקרים, ואפילו קופים אחרים כמו שימפנזים וגורילות משקרים. אנחנו יצורים חברתיים, ושקרים הם חלק מהאינטרקציה החברתית שלנו.
עם זאת, זה כמובן לא בריא לשקר כל הזמן, זה אפילו מסוכן לחברה. שקרנים כפייתיים סובלים לרוב מבעיות חברתיות רבות שמגיעות כתוצאה מחוסר היכולת להפסיק לשקר. הם מסוגלים לחוש כאילו השקר אותו הם מתכוונים לספר הוא אמת לאמיתה, גם אם מדובר בבדייה מופרכת לחלוטין ללא כל קשר למציאות.
אחד המחקרים המפורסמים בתחום ניסה לראות האם ניתן לזהות הבדלים במוחם של שקרנים כפייתיים. במחקרי MRI ניתן להסתכל בין היתר על צפיפות “החומר האפור”, כלומר גופי התאים עצמם שמבצעים את העיבוד המוחי, וכן על “החומר הלבן”, הסיבים שיוצאים מהתאים ומעבירים את המידע לתאים אחרים. מסתבר שאצל שקרנים כפייתיים יש עלייה של 25% בצפיפות החומר הלבן בקליפת המוח הקדם מצחית, החלק הקדמי ביותר של המוח, שקשור בקבלת החלטות, שליטה על רגשות, התנהגות רציונלית וזכרון עבודה. ייתכן שקישוריות היתר באזור זה מאפשרת לשקרנים כפייתיים להעביר מידע מהר יותר ולבטל תגובות רגשיות שליליות שעולות בעת שקרים.
מנגד, לשקרנים כפייתיים יש ירידה של כ-15% בצפיפות החומר האפור, מה שיכול להעיד על פעילות לא נורמלית של קליפת המוח הקדם מצחית, שמדענים אוהבים לקרוא לה “קול ההגיון של המוח”. דבר זה עשוי לגרום לפגיעה בתפיסה הרציונלית ולאמונה מוחלטת בנכונות של השקרים שאותם שקרנים כפייתיים מספרים.
אי אפשר לדבר על שקרנים כפייתיים בלי להסתכל על הצד השני של המטבע. במקרים רבים של אוטיזם יש פגיעה, ולפעמים גם כמעט חוסר יכולת לשקר. אנחנו יודעים שגם באוטיזם נפוצים שינויים במבנה קליפת המוח הקדם מצחית. ישנם מחקרים המראים כי אצל ילדים הלוקים באוטיזם, יש עלייה במספר התאים, כלומר בחומר האפור, באזור זה במוח. בעצם אנחנו רואים אצל ילדים אלו את התופעה ההפוכה מזו שרואים אצל שקרנים כפייתיים. האם זה מה שמעיד על היכולת שלנו לשקר? את התשובות אולי נגלה ממחקרים עתידיים.
איך מזהים שקרנים?
ספרים על גבי ספרים נכתבו על הנושא הזה, ובכל אחד יש טיפים וסימנים כאלה ואחרים לזהות שקרנים, בין אם בתנועות הגוף והפנים או בדרך הדיבור, יש שטוענים שאפילו האף שלנו מתחמם מעט כשאנחנו משקרים, מה שאולי מקרב בינינו לבין פינוקיו. מחקרים שונים טוענים כי שקרים גורמים לניתוק בין שפת הגוף לבין השפה הדבורה, שבדרך כלל מתואמות בהרמוניה. נסו למשל להגיד “כן” תוך כדי שאתם מנידים בראשכם ותרגישו שמשהו לא בסדר. לעומת זאת, בעת שקר מחוות לא רצויות לעיתים מופיעות בהקשר הלא נכון בהשוואה לשפה.
ישנם גם לא מעט מחקרים שסותרים אחד את השני לגבי סימנים שונים הקשורים לשקר. וזה לא מאוד מפתיע. לא כל מי שממצמץ בקצב לא נורמלי בהכרח משקר ולא כל מי שמשקר בהכרח ממצמץ בקצב לא נורמלי. לכן כשאנחנו מזהים שקרים, אנחנו בדרך כלל לא מסתכלים על התנהגות אחת, אלא על המכלול. לרוב אנחנו בכלל לא יודעים להגיד מה היה הדבר שגרם לנו לזהות את השקר, לא מדובר במאפיין מודע, אלא בשילוב של מאפיינים שהסיכוי שיופיעו יחד גדול יותר כאשר אדם משקר.
בדיוק על השיטה הזו עובדות כיום תוכנות בינה מלאכותית רבות שעוסקות בזיהוי. כשמאמנים תוכנות כאלה, בדרך כלל לא “מגלים” להן מראש מהם המאפיינים שקשורים לעצם אותו התוכנה צריכה לזהות (למשל: למכונית יש גלגלים או לפרצופים יש עיניים ופה), אלא נותנים לה ללמוד את המאפיינים לבד ובדרך לא מודעת על ידי חשיפה לתמונות רבות של אותו עצם.
בצורה דומה, מנסים לפתח כיום תוכנות שיידעו לזהות שקרנים. הן על ידי צפייה בשפת הגוף של אנשים בעודם משקרים, והן על ידי צפייה בתמונות MRI שמדמות את פעילות המוח בעת אמירת שקרים. כך, גם אם התוכנה לא יודעת באופן “מודע” (כי הרי גם אנחנו לא יודעים) מה בדיוק שונה במוח כשאנחנו משקרים, ומה השוני בשפת הגוף אצל שקרנים, על ידי חשיפה הולכת וגוברת לשפת הגוף ולפעילות המוחית, היא תדע בסוף להבדיל בצורה טובה, ואולי אף יותר טובה מאדם. כיום יש כבר תוכנות המסוגלות לזהות שקרים באחוזי דיוק מרשימים, אך עדיין לא טובים מספיק בכדי שנוכל לסמוך עליהן למשל בעת חקירה משטרתית. עם זאת, זה דבר שהוא לחלוטין אפשרי בעתיד הנראה לעין.
פינוקיו (Disney\יס)