אנחנו ממשיכים בספיישל פייק ניוז. בטור הקודם ראינו מדוע קל כל כך להציג מידע כוזב כאמיתי, וכיצד בגלל תחושת המוכרות שלנו, שנשארת זמינה לאורך זמן גם אם המקור למוכרות נעלם, מספיק שנראה את המידע הכוזב מספר פעמים כדי שנתחיל להאמין בו, גם אם הוא הגיע ממקור לא אמין.
אם זה המצב, כל מה שמי שרוצה להפיץ פייק ניוז צריך הוא שורה של בוטים שיפציצו את המידע אוטומטית כדי שנחשף אליו כמה שיותר, בלי חשיבות לאמינות המקור. אבל במציאות רואים שלא רק בוטים מפיצים מידע כוזב, ולבני אדם יש חלק מרכזי בכך. מתכנני פייק ניוז טובים יודעים לנצל את ההטיות הפסיכולוגיות שלנו כדי להפיץ ידיעות כך שבני אדם שיקראו אותם ישתפו אותם כמה שיותר. הטייה אחת חשובה מאוד שגורמת לרבים מכם להפיץ ידיעות כזב היא הטיית האישוש.
לכל אחד מאיתנו יש אמונות לגבי מגוון רחב של דברים, כולנו רוצים לדעת מה באמת נכון, אבל הדעה המוקדמת שלנו על מידע מסוים משפיעה מאוד על הדרך שבה נבדוק אותו. אם אני מאמין, לדוגמה, שכל הדרדסים הם כחולים, ורוצה לדעת שאני אכן צודק, הדבר הנכון עבורי הוא דווקא לנסות לאתגר את ההשערה הזו; שהרי מספיק שאמצא דרדס אחד שאינו כחול וכבר אדע שההשערה שלי לא נכונה. אבל רוב האנשים לא יפעלו כך: במקום זאת הם ימשיכו לחפש עוד ועוד דרדסים כחולים, כלומר עוד ועוד טענות שתומכות בטענה שלהם, ולהתעלם מכל רמז שיכול להעיד שהם טועים.
זוהי הטיית האישוש, ובעולם הפוליטי-מדיני היא שכיחה מאוד. רוב האנשים מעדיפים לצרוך חדשות דרך המשקפיים של העמדה הפוליטית שלהם, עוקבים אחרי מי שמחזיקים בעמדות דומות לשלהם וכלל לא קוראים את מי שמחזיקים בדעות הפוכות – אף על פי שייתכן כי דווקא שם הם ימצאו דברים שעשויים לגרום להם לחשוב על דברים אחרת ולעצב מחדש את דעותיהם.
ההטיה הזו היא כר פורה לחדשות כזב. במחקר מ-2018 הציגו החוקרים לנבדקים ידיעות אמיתיות וכוזבות וביקשו מהם לשער מה אמיתי ומה לא. הממצאים הבסיסיים מדאיגים: רק 17% מהנבדקים הצליחו לזהות ידיעות אמיתיות מעט מעל לניחוש מוחלט (עבור השאר, עדיף היה לו היו פשוט מטילים מטבע). אך מעבר לכך, לאופי הידיעות עצמן היתה השפעה חשובה. הנבדקים השקיעו הרבה יותר ריכוז ומשאבים בקריאה של ידיעות שתואמות לדעה הפוליטית שלהם, ונטו לשפוט אותן כאמינות הרבה יותר מאשר ידיעות שלא עולות בקנה אחד עם מה שהם מאמינים בו, גם אם אלה היו נכונות לחלוטין.
כלומר, אם אתקל בידיעה שתואמת את הדעה הפוליטית שלי, הסיכוי שאאמין לה יהיה גבוה הרבה יותר. אני פחות אטה לשאול שאלות, לתהות לעצמי האם מדובר בידיעה אמיתית או להטיל ספק, ומנגד, אני אטה לשתף ולהפיץ אותה בקרב חברי. רבים משתפים ידיעות שאין להן שחר, אבל הן פשוט הולמות את העמדה הפוליטית שלהם, וככה הן מתפשטות כאש בשדה קוצים.
הטיית האישוש צריכה ללמד אותנו שאף כי רבים מאיתנו מסתכלים על אלה מהמחנה השני בעין עקומה, נכון דווקא להבין גם את העמדה שלהם, ובעיקר, לא לקבל כמובן מאליו את כל מה שאומרים אנשים מהמחנה שלנו, כי לשם בדיוק מכוונים יצרני הפייק ניוז.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה ושריתי סקויאר, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
נכון
קשה מאוד לקרוא חדשות שכותב מישהו בעל עמדות ימניות, אבל למדתי וכך לימדתי את תלמידיי לקרוא לפחות 3 מקורות שונים לאותה “ידיעה”. בין היתר, גם חדשות מאל ג’זירה וכו’
הרשומה שלך גם מסבירה מדוע הישראלי הממוצע, תושב האזורים בקצות הארץ מעדיפים את רה”מ על פני היפסטרים מהמרכז.