אני אב לילדה בת שנה, ומסתבר שלא חוויתי עדיין את אחת מחוויות ההורות שכל הורה מכיר. לכן מעט הופתעתי כשאחד מפטרוני הבלוג, גם הוא אב לילדה, שאל אותי מדוע מבוגרים רגישים הרבה יותר לסחרחורות מאשר ילדים. “אם אתה לא מאמין לי”, הוא אמר, “נסה בעצמך”. מאחר שהילדה בדיוק מתחילה להתעניין בגני שעשועים, הלכנו לגן הקרוב לביתנו בספקנות מסוימת, יש לומר. בתור ילד הייתי מאוד שובב ואנרגטי, וביליתי חלק ניכר מהזמן בגלגולים, קפיצות, ומתקנים מסחררים ומעולם לא סבלתי מבחילות. אבל כשעליתי כמבוגר על הקרוסלה, לא עברה דקה אחת וכבר התחלתי להרגיש רע. הילדה שלי, לעומת זאת, הייתה מאושרת ורק דרשה שאמשיך לסובב אותה עוד ועוד.
מסתבר, כאמור, שהורים רבים חווים זאת גם כן, וכדי להבין את התופעה, שוחחתי עם ד”ר שגית שטרן שביט, מומחית למחלות אוזניים במחלקת אף אוזן גרון בביה”ח הדסה עין כרם. “החושים מספקים הרבה מידע שימושי שעוזר לנו לשמור על שיווי משקל”, היא אומרת, “איבר החישה המרכזי לשיווי משקל הוא האוזן הפנימית, אבל אנחנו נעזרים גם בעיניים ובפרופריוספציה כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים בכל רגע ביחס לעולם. מי שמאחד את כל המידע הזה ומשתמש בו כדי לדאוג לשיווי המשקל זה המוח, ובפרט המוחון שלנו”.
אלא שהמוח שלנו ממשיך להתפתח גם לאחר הלידה, ולמעשה מגיע לגודלו הסופי רק בתחילת שנות העשרים שלנו. “מכיוון שהמוח עדיין גדל, התקשורת בין האזורים, והתקשורת עם המידע שמגיע מהחושים, עדיין מתפתחת אצל ילדים, וכנראה שזו הסיבה שבגללה המוח שלהם לא יוצר את אותה תחושת סחרחורת כמו שמבוגרים חווים” אומרת ד”ר שטרן שביט.
“לאזורים השונים לוקח זמן שונה להתפתח. כך למשל חוש הפרופריוספציה מתפתח עד גיל 9-10, מערכת הראייה שלנו מתפתחת עד גיל 15, ומערכת שיווי המשקל מגיעה לשיא התפתחותה אחרונה, בחצי השני של שנות העשרה”. מסתבר שרואים גם הבדלים בין המינים בגיל הילדות. בשורה של מבחנים שבדקו את הקשר בין מערכות החוש לבין השליטה בשיווי משקל, נראה שבנות בגילאי ו-9-10 ו-13-14 הפגינו ביצועים טובים יותר מבנים, אבל בגילאי 15-16 דווקא הבנים הפגינו ביצועים טובים יותר. בקרב אנשים בוגרים לא נראה שום הבדל בין המינים.
“אנחנו עדיין לא מבינים מספיק כיצד בחילה נוצרת בעקבות סחרחורת”, מציינת ד”ר שטרן שביט. “יש כמה השערות בנושא. למשל שהסחרחורת משדרת לנו להיות פחות אקטיביים במצבים שבהם תנועה יכולה לגרום לחוסר יציבות ונפילות. יכול גם להיות שזו תופעת לוואי שנגרמת כשמערכת שיווי המשקל מנסה לשמור על המערכת בזמן הסחרחורת, למשל כשהיא מנסה לדאוג שלחץ הדם לא ישתנה כשאנחנו מסתובבים או מתנדנדים”.
כששמעתי על התופעה לראשונה, תהיתי אם ייתכן שדווקא חוסר רגישות לסחרורים עשוי גם להועיל לילדים. הם הרי צריכים ללמוד איך להחזיק את עצמם בצורה יציבה, ו”שעשועי סחרחורת” יכולים לעזור להם ללמוד לשלוט על הגוף במגוון סיטואציות. “מערכת שיווי המשקל שלנו במוח לומדת מכל תנועה. אם אנחנו נופלים, אנחנו לומדים לייצב את עצמנו”, אומרת ד”ר שטרן שביט, “כך שיכול להיות שסיטואציות כאלה עוזרות לילדים לפתח את מערכת שיווי המשקל”. אם כי, חשוב לציין, זוהי רק השערה.
יש לא מעט מחלות ופגיעות מוחיות שגורמות לסחרחורות באופן קליני. שאלתי את ד”ר שטרן שביט אם הרגישות השונה בין ילדים למבוגרים יכולה לבוא לידי ביטוי גם כשהמערכת לא מתפקדת. “בהחלט”, היא עונה, “יכולים להיות לי שני מטופלים שסובלים מבעיה דומה, האחד מבוגר והשני ילד, והמבוגר יסבול מסחרחורות קשות שירתקו אותו למיטה, בעוד שהילד יהיה רגיש לתופעה הרבה פחות. נוכל כנראה לראות שהוא סובל משיווי משקל לקוי, אבל קרוב לוודאי שזה לא יגרום לו לתגובה כל כך קשה כמו אצל מבוגר”.
אם כן, אמנם ילדים רגישים פחות לסחרחורות, אבל זה רק משום שהמוח שלהם עדיין מתפתח. כך שאם אתם מרגישים אכזבה שפתאום בתור מבוגרים אתם כבר לא יכולים להשתובב בגן המשחקים כמו פעם, אפשר להתנחם בכך שלפחות זה אומר שלא רק אתם התבגרתם, אלא גם המוח שלכם.
כמאני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס, שרה עטיה, ותומר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות ותכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
ד”ר שגית שטרן שביט