מדעני ההווה: הילדים שהגיעו לפריצות דרך מדעיות

מדע הוא לא למבוגרים בלבד. בכל רחבי העולם ילדים מתעניינים במדע ומנסים להבין כיצד העולם עובד. אך ביניהם ישנם כמה מוכשרים במיוחד שגם הצליחו לתרום תרומה משמעותית למדע. החלטתי לנצל את הטור הנוכחי כדי לפרגן לכמה מהם, אז בואו ושמעו כיצד ילדים שחושבים קצת אחרת יכולים לשנות את העולם.

נתחיל מקרלה לייזן, ילדה בת 10 ממיזורי, ארה”ב שהצליחה לגלות מולקולה חדשה. בכימיה משתמשים הרבה פעמים במודלים פיזיים כדי לייצג מולקולות (כמו בתמונה המצורפת): הם מורכבים מחלקים שכל אחד מהם מייצג בגדול אטום (כמו מימן או חמצן), ו”קווים” שמקשרים ביניהם ומייצגים את האלקטרונים המשותפים. המורה למדעים של לייזן, קנת’ בוהר, נתן לתלמידים שלו מודלים כאלה וביקש מהם לבנות מולקולות באמצעות החוקים שלמדו. לייזן יצרה באמצעותם צורה מורכבת ושאלה האם זו מולקולה אמיתית.

המולקולה נראתה לבוהר אפשרית לכאורה, אבל הוא לא הכיר אותה. לכן הוא פנה לעמיתו הכימאי רוברט זולינר שבחן את הדברים וקבע: זו אכן מולקולה אפשרית שלא התגלתה עד היום. על פי המבנה שלה היא זכתה לשם טטרה-ניטרט-אוקסי-קרבון. חשוב לציין שמדובר במולקולה תיאורטית; היא אפשרית, אבל ככל הידוע לנו היום היא לא קיימת באופן טבעי בעולם. עם זאת, ניתן לייצר אותה באופן מלאכותי במעבדה. על המאמר שמתאר את המולקולה החדשה חתומים כל השלושה: הילדה שמצאה את המולקולה, המורה שהגדיל ראש והכימאי שביצע את האנליזה.

מכימיה נעבור לפטריה C.Gattii, שהופיעה בארה”ב בתחילת המילניום ומהווה גורם למחלות אצל אנשים עם בעיות במערכת החיסון, עד כדי כך ששליש ממקרי המוות מאיידס (שבה הנגיף תוקף את מערכת החיסון), נגרמו מהפטריה. במקומות שונים בעולם נמצאו עצים שונים שהפטריה שוכנת עליהם, אך לא בקליפורניה, שם לא היה ידוע מהיכן היא תוקפת. החוקרת דבורה ספרינגר, שישבה בצפון קרולינה, בצד השני של ארה”ב, חיפשה אחר התשובה בקדחתנות.

ואז הגיעה אלן פילר, תלמידת כיתה ז’ שרצתה להצטרף לפרויקט מחקר במהלך חופשת הקיץ. אביה של פילר, מדען בעצמו, קישר בינה לבין ספרינגר, ופילר התחילה להסתובב בלוס אנג’לס, לאסוף דגימות מעצים ולגדל את הפטריות בצלחות פטרי. ואכן, הפטריות התגלו על שלושה מיני עצים שונים בעיר, ומאז, בזכות העבודה של פילר ישנה המלצה למי שסובלים מכשל חיסוני לא להתקרב לעצים אלו למען בריאותם. גם המחקר הזה פורסם בכתב עת מדעי מכובד, ופילר כמובן חתומה עליו.

גם כאן בישראל לא מעט בני נוער מחליטים להקדיש את זמנם למדע ומצטרפים למעבדות באוניברסיטאות השונות. חלקם עושים זאת עצמאית וחלקם דרך תוכניות מיוחדות שנועדו להפגיש את בני הנוער עם המדע כגון התוכניות “אלפא” ו”אודיסאה”.

העבודה שלהם במעבדות מובילה לעיתים לפריצות דרך של ממש. באחד המחקרים החשובים שיצאו מקבוצת המחקר שאני חבר בה, ששיחזר לראשונה את מבנה פניהם של בני אדם קדומים שלא ידענו כיצד הם נראו, היו מעורבים שני תלמידי תיכון – נדב משעול ויונתן שוקרון, שיכולים להתגאות בכך שהשם שלהם מתנוסס ב-Cell, אחד מכתבי העת החשובים בעולם המדע. ואם הם יכולים, אולי גם אתם תוכלו.