החגים בפתח, ורבים מנצלים אותם כדי לנקות את הבית. אם האבק שמתפזר בכל מקום גורם לכם להתעטש, זה הזמן להבין למה. אז קבלו טור חדש על המדע שמאחורי האפצ’י.
עיטוש הוא רפלקס, כלומר מדובר בפעולה לא רצונית שיכולה להתרחש גם בלי שנהיה מודעים אליה. בניגוד לרפלקסים פשוטים מאוד, כמו זה שמקפיץ את הברך כשרופא מקיש לנו עליה בפטיש, הרפלקס הזה מורכב יותר, ומפעיל כמה וכמה שרירים ואיברים.
אנחנו מתעטשים כדי לפתוח את דרכי הנשימה. כל מיני חלקיקים ומיקרובים יכולים לחסום את האף שלנו, בין אם מדובר בחלקיקי אבק שאותם אתם מנקים, אוויר מזוהם, או חיידקים ונגיפים. המוח מפעיל את הרפלקס כדי לפנות את דרכי הנשימה ולא לתת לפולשים חיצוניים להיכנס לנו לגוף. המידע על הגודש באף עובר מרירית האף לעצבים שלנו, שמעבירים מידע למרכז מיוחד שיושב בגזע המוח ואחראי על הפעלת רפלקס העיטוש. המוח מכווץ את שרירי הנשימה שלנו, סוגר לנו את העיניים, וגורם לשליחת פרץ של אוויר שמעיף הכל החוצה במהירות שעולה על 100 קמ”ש.
אנשים שסובלים מאלרגיה נוטים להתעטש כשהם נחשפים לאלרגן אליו הם רגישים. אלרגיה היא תוצאה של בעיה במערכת החיסון שגורמת לזיהוי שגוי של חומרים מסוימים כמסוכנים לגוף. בגלל הטעות בזיהוי הגוף מנסה להלחם בהם, ויוצר תגובה אלרגית. כאשר אנחנו נחשפים לאלרגן, המידע מגיע למערכת החיסון, שכאמור חושבת שמדובר בפולש. כדי לסלק אותו היא מפעילה את רפלקס העיטוש דרך הפרשה של היסטמין, שמתווך את התגובה של הגוף לאלרגיה, תגובה שכדי לעצור אותה אנשים שסובלים מאלרגיה לוקחים אנטי-היסטמינים.
חשיפה לאור חזק יכולה לגרום להתעטשות, וזה אכן לא מיתוס, אם כי עושה רושם שלא כולנו רגישים לאור חזק באותה המידה, ובערך אחד מכל ארבעה אנשים מתעטש בתגובה לאור שמש. אצל אותם אנשים רגישים מזהים פעילות גבוהה הרבה יותר באזורי הראייה במוח בתגובה לאור, מה שאולי יכול לתת רמז לרגישות שלהם. אנחנו עדיין לא מבינים מה גורם לעיטוש, אולם ההשערה המקובלת כיום קשורה לחיווט העצבים בפנים. המידע מחוש הראיה מגיע למוח באמצעות העצב האופטי, בעוד שהעצב שמעביר את התחושה מהאף למרכז העיטוש הוא העצב הטריגימינלי. מדובר על שני עצבים גדולים מאוד, העצב הטריגימינלי שמן במיוחד, לכן כאשר אנחנו נחשפים לאור חזק, העצב האופטי מגיב בעוצמה רבה, ובנקודה שבה הוא קרוב לעצב הטריגימנלי, האות החזק יכול להפעיל גם את העצב שאחראי על אפקט העיטוש ולגרום לנו להתעטש. אגב, מנגנון דומה לכך גורם לבריין פריז, כשגירוי חזק מאוד מפעיל את העצב הטריגימינלי בצורה לא נכונה ואז אנחנו מרגישים קור במצח, למרות שנחשפנו אליו בפה.
ישנם אנשים שמגיבים בעיטוש גם לגירויים מפתיעים יותר. כך למשל, יש אנשים שמדווחים על עיטושים בעקבות גירוי מיני או אורגזמה, ויש כאלה שמתעטשים לאחר ארוחה, כשהם חווים תחושת מלאות ושובע. אנחנו לא יודעים מה גורם לדברים האלה, אבל כן מבינים שרוב המתעטשים בעקבות גירוי מיני הם גברים, וכן שנראה שיש בסיס תורשתי להתעטשות אחרי ארוחה.
עיטוש, אם כן, הוא תופעה שנוצרת במוח, אבל מחקר חדש שפורסם בחודש שעבר מראה שאפילו ספוגים, יצורים שאין להם תאי עצב (שלא לדבר על מוח), מסוגלים להתעטש. הם מייצרים מאין נזלת שלוכדת בתוכה חלקיקי פסולת. הגושים שנוצרים גדלים יותר ויותר ככל שיותר פסולת נלכדת, ובסופו של דבר הם מייצרים אצל הספוג תגובת התעטשות שמעיפה אותם החוצה. ואם אתם לפעמים כועסים שלוקח לכם זמן להתעטש, תגידו תודה שאתם לא ספוגים, כי עיטוש בודד שלהם יכול להמשך אפילו 50 דקות שלמות!
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, שרה עטיה, ותומר כהן, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות ותכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
סרטון בהילוך מהיר מתוך המאמר, ובו תוכלו לראות ספוגים מתעטשים.