ייתכן ששמתם לב שלא מעט בעלי חיים מתהדרים בשפם, החל מכלבים וחתולים, דרך מכרסמים כמו עכברים וחולדות, ואפילו חיות כמו פנדות וכלבי ים. בעוד שאצלנו בני האדם שפמים הם הצהרה אופנתית, אצל לא מעט בעלי חיים אחרים השפם הוא איבר בעל חשיבות עליונה, שבלעדיו יהיה להם קשה הרבה יותר להסתדר בעולם. משום שאצלם השפם משמש כאיבר חישה לכל דבר.
אם יש לכם חתול, כלב או חולדה, ודאי שמתם לב ששערות השפם שלהם שונות מהשערות שמרכיבות את הפרווה. הן ארוכות ויותר ומובחנות יותר (ואגב, לעיתים ניתן למצוא אותם במקומות אחרים על הפנים, למשל מעל העיניים). בניגוד לשערות הפרווה, שיוצאות משכבת הדרמיס שבעור, שערות השפם מגיעות עמוק יותר, לשכבת ההיפודרמיס שם יושבים תאי עצב בצפיפות הרבה יותר גבוהה. התאים האלה רגישים מאוד לתנועות של שערות השפם, ובכל פעם שמשהו נוגע בשערות הללו, המידע עובר מיד למוח.
מה חיות מזהות באמצעות השפם? מאחר שהשערות הללו נוגעות באוויר שנמצא בסביבה של הראש, אפשר לזהות באמצעותן אובייקטים שנמצאים קרוב מאוד לחיה (כולל ממש יכולת לזהות את המרקם שבו השפם נוגע), בפרט מכשולים שנמצאים ממול או סכנות אחרות. ככה החיות יכולות לנווט בעולם ולמצוא את הדרך ללכת בה, אפילו בחושך מוחלט. גם חיות עם ראייה טובה יחסית, כמו חתולים, משתמשות במידע שהן מקבלות מהשפם כדי לתכנן את התנועות שלהן ולהחליט לאן ללכת.
זו גם הסיבה שבגללה לתלוש לחיות שערות שפם עלול להיות מסוכן מאוד עבורן. מדובר, כאמור, באיבר חישה משמעותי. כמו כפות הידיים, העיניים או האוזניים שלנו. בלעדיו תפגע התחושה שלהם, ובעקבותיה ייפגעו האוריינטציה והיכולת לתכנן תנועות. כמו כן, שערות השפם נותנות מידע חשוב גם למערכת שדואגת לשמור על שיווי המשקל של החיה, ולכן זהו איבר חשוב הרבה יותר ממה שנדמה לנו.
אצל מכרסמים, למשל חולדות ועכברים, ההסתמכות על האיבר הזה משמעותית מאוד. בניגוד לחיות אחרות כמו כלבים וחתולים, מכרסמים יכולים להזיז את שערות השפם שלהם, ובכך בעצם למשש את הסביבה. כולכם בוודאי שמתם לב מתישהו בחייכם, שהרבה יותר קל לזהות דברים אם אתם ממששים אותם אקטיבית עם הידיים, מאשר אם אתם רק נוגעים בהם באופן פסיבי.
גם במוחם של המכרסמים, האזור שאחראי על עיבוד המידע שמגיע משערות השפם נראה אחרת לגמרי. כאשר מביטים עליו במיקרוסקופ, הצורה שלו קצת מזכירה חברבורות, מאין כתמים מרובעים שיוצרים צורה מאוד ישרה ומסודרת. אנחנו כמובן צריכים לזכור שהמוח הוא תלת מימדי, לכן כל “מרובע” שכזה, הוא בעצם “חבית”, והאזור הזה נקרא “קורטקס החביות”. החביות מסודרות בצורה שדומה לסידור של שערות השפם על הפנים, וכל חבית כזו מקבלת מידע משערה אחת, וכך המוח יודע בדיוק היכן על הפנים של המכרסם נוצר מגע.
כולנו שמענו על סיפורים שבהם אנשים שנולדו עם פגיעה באחד החושים, לומדים להסתמך יותר על החושים האחרים שלהם וכך אלה מתחדדים מאוד. אותו הדבר נכון גם לבעלי חיים שמשתמשים בשערות השפם שלהם כאיבר חוש. למשל, לחתולים ולעכברים שנולדו עיוורים יהיו שפמים ארוכים יותר, וקורטקס החביות אצל העכברים יהיה גדול יותר, מה שכנראה מעיד על כך שהם מסתמכים יותר על השפם כדי לחוש את העולם.
גם חיות ימיות משתמשות בשפם. טורפים כמו כלבי ים ואריות ים משתמשים בו כדי לחוש את זרימת המים. השערות שלהן כל כך רגישות כך שהם מסוגלים לקלוט אפילו זרמים קטנים שנוצרו כתוצאה מתנועה במים של דגים ושאר בעלי חיים שיכולים להיות טרף פוטנציאלי.
אז תנו הרבה כבוד לשערות השפם של החיות שלכם, הן לא שם סתם לנוי, הן עוזרות להן להבין את העולם הרבה יותר טוב.
אני רוצה להודות לתומכי הפטריאון של הבלוג, ובראשם למתן רינג, עינבל רמות, מייקל קניגס, שרה עטיה, ונטלי, התומכים המובילים. אם התוכן עניין אתכם, אני מזמין אתכם להפוך גם לתומכים, לעזור ל”סיור מוחות” לצמוח ולקבל מגוון רחב של הטבות כמו תכנים בלעדיים, יכולת להשפיע על הנושאים וצפייה בפוסטים לפני כולם. פרטים נוספים כאן
“קורטקס החביות” של חולדה. כל “חבית” מקבלת מידע משערת שפם אחת